פסוק א'
"לַמְנַצֵּחַ עַל הַשְּׁמִינִית מִזְמוֹר לְדָוִד"
"למנצח" פירושו: למי שמוביל את השירה.
"על השמינית" הוא ביטוי הקשור לאופן השירה או הניגון.
"מזמור לדוד" פירושו: שיר קודש שמר דוד המלך.
פסוק ב'
"הוֹשִׁיעָה ה׳ כִּי גָמַר חָסִיד כִּי פַסּוּ אֱמוּנִים מִבְּנֵי אָדָם"
"הושיעה" פירושו: הצילני או הושע אותנו.
"גמר חסיד" פירושו: כאילו נגמרו האנשים שעושים חסד ונאמנים לה׳.
"פסו אמונים" פירושו: נעלמו האנשים הנאמנים.
"בני אדם" פירושו: מתוך החברה האנושית.
דוד זועק לה׳ מפני שהוא רואה שהאמונה והנאמנות נחלשות בעולם.
פסוק ג'
"שָׁוְא יְדַבְּרוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ שְׂפַת חֲלָקוֹת בְּלֵב וָלֵב יְדַבֵּרוּ"
"שווא" פירושו: דברי שקר או דבר שאין בו אמת.
"איש את רעהו" פירושו: אדם עם חברו.
"שפת חלקות" פירושו: דיבור חלק ונעים מבחוץ, אבל לא אמיתי.
"בלב ולב" פירושו: לב כפול, אחד בפה ואחד בלב.
דוד מתאר אנשים שמדברים יפה, אבל אינם אמיתיים.
פסוק ד'
"יַכְרֵת ה׳ כָּל שִׂפְתֵי חֲלָקוֹת לָשׁוֹן מְדַבֶּרֶת גְּדֹלוֹת"
"יכרת" פירושו: יסיר ויבטל.
"שפתי חלקות" הן שפתיים של חנופה ושקר.
"לשון מדברת גדולות" פירושו: לשון שמדברת בגאווה, כאילו הכול ביד האדם.
דוד מבקש שה׳ יסיר את כוח הדיבור השקרי והמתגאה.
פסוק ה'
"אֲשֶׁר אָמְרוּ לִלְשֹׁנֵנוּ נַגְבִּיר שְׂפָתֵינוּ אִתָּנוּ מִי אָדוֹן לָנוּ"
"ללשוננו נגביר" פירושו: נשתמש בלשון שלנו כדי לשלוט ולהתגבר.
"שפתינו איתנו" פירושו: הפה שלנו ברשותנו, ואנחנו נגיד מה שנרצה.
"מי אדון לנו" פירושו: מי יכול להגיד לנו מה לעשות.
הפסוק מתאר אנשים שחושבים שהדיבור שלהם חופשי בלי אחריות ובלי דין.
פסוק ו'
"מִשֹּׁד עֲנִיִּים מֵאַנְקַת אֶבְיוֹנִים עַתָּה אָקוּם יֹאמַר ה׳ אָשִׁית בְּיֵשַׁע יָפִיחַ לוֹ"
"שוד עניים" פירושו: פגיעה וניצול של אנשים חלשים.
"אנקת אביונים" פירושו: הזעקה והכאב של אנשים חסרי כוח.
"עתה אקום" פירושו: עכשיו ה׳ קם לפעול.
"אשית בישע" פירושו: אשים אותו במקום של הצלה.
"יפיח לו" פירושו: מי שמצפה ומשתוקק לישועה.
ה׳ אומר שהוא שומע את צעקת החלשים וקם להציל אותם.
פסוק ז'
"אִמְרוֹת ה׳ אֲמָרוֹת טְהֹרוֹת כֶּסֶף צָרוּף בַּעֲלִיל לָאָרֶץ מְזֻקָּק שִׁבְעָתָיִם"
"אמרות ה׳" פירושו: דברי ה׳.
"טהורות" פירושו: נקיות לגמרי משקר.
"כסף צרוף" פירושו: כסף שעבר ניקוי וזיכוך באש.
"בעליל לארץ" פירושו: במקום הזיכוך, בתוך כלי או תנור שמזקק את הכסף.
"מזוקק שבעתיים" פירושו: מזוקק שוב ושוב, עד שהוא נקי מאוד.
דוד אומר שדברי ה׳ טהורים ונאמנים, בשונה מדברי השקר של בני אדם.
פסוק ח'
"אַתָּה ה׳ תִּשְׁמְרֵם תִּצְּרֶנּוּ מִן הַדּוֹר זוּ לְעוֹלָם"
"תשמרם" פירושו: תשמור אותם.
"תצרנו" פירושו: תגן עליו ותשמור עליו מקרוב.
"הדור זו" פירושו: הדור הזה, שבו יש הרבה שקר ורשע.
"לעולם" פירושו: תמיד.
דוד מבקש שה׳ ישמור את הצדיקים ואת דבריו גם בתוך דור מקולקל.
פסוק ט'
"סָבִיב רְשָׁעִים יִתְהַלָּכוּן כְּרֻם זֻלּוּת לִבְנֵי אָדָם"
"סביב" פירושו: מכל צד.
"רשעים יתהלכון" פירושו: הרשעים מסתובבים בגלוי ובביטחון.
"כרום זולות" פירושו: כאשר דברים זולים ובזויים מתרוממים ומקבלים כבוד.
"לבני אדם" פירושו: בתוך החברה האנושית.
דוד מתאר מצב שבו הרשע מקבל מקום וכבוד, ולכן יש צורך גדול עוד יותר בדברי ה׳ הטהורים.
תהילים פרק יב' מלמד אותנו לשמור על אמת הפה והלב. בעולם שבו מילים יכולות להיות שקריות וכפולות, דבר ה׳ נשאר נקי, יציב ונאמן.