פסוק א'
"לַמְנַצֵּחַ לְעֶבֶד ה׳ לְדָוִד אֲשֶׁר דִּבֶּר לַה׳ אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת בְּיוֹם הִצִּיל ה׳ אוֹתוֹ מִכַּף כָּל אֹיְבָיו וּמִיַּד שָׁאוּל"
"למנצח" פירושו: למי שמוביל את השירה.
"לעבד ה׳" פירושו: דוד רואה את עצמו כמי שמשרת את ה׳.
"אשר דיבר" פירושו: שאמר.
"דברי השירה הזאת" פירושו: שירת תודה ושבח.
"ביום הציל ה׳" פירושו: בזמן שבו ה׳ הציל אותו.
"מכף כל אויביו" פירושו: מיד כל מי שרצה לפגוע בו.
"ומיד שאול" פירושו: גם משאול המלך, שרדף אחרי דוד.
פסוק ב'
"וַיֹּאמַר אֶרְחָמְךָ ה׳ חִזְקִי"
"ארחמך" פירושו: אני אוהב אותך מאוד.
"חזקי" פירושו: הכוח שלי.
פסוק ג'
"ה׳ סַלְעִי וּמְצוּדָתִי וּמְפַלְטִי אֵלִי צוּרִי אֶחֱסֶה בּוֹ מָגִנִּי וְקֶרֶן יִשְׁעִי מִשְׂגַּבִּי"
"סלעי" פירושו: סלע חזק שאפשר להישען עליו.
"מצודתי" פירושו: מבצר שמגן עלי.
"מפלטי" פירושו: המקום שאליו אני בורח וניצל.
"אלי" פירושו: האלוקים שלי.
"צורי" הוא שוב דימוי לסלע חזק ויציב.
"אחסה בו" פירושו: אני מסתתר ונשען עליו.
"מגיני" פירושו: המגן שלי.
"קרן ישעי" פירושו: כוח הישועה שלי.
"משגבי" פירושו: מקום גבוה ובטוח.
פסוק ד'
"מְהֻלָּל אֶקְרָא ה׳ וּמִן אֹיְבַי אִוָּשֵׁעַ"
"מהולל" פירושו: ראוי לשבח.
"אקרא ה׳" פירושו: אני קורא ומתפלל אל ה׳.
"ומן אויבי" פירושו: מן האנשים שרוצים לפגוע בי.
"איוושע" פירושו: אנצל.
פסוק ה'
"אֲפָפוּנִי חֶבְלֵי מָוֶת וְנַחֲלֵי בְלִיַּעַל יְבַעֲתוּנִי"
"אפפוני" פירושו: הקיפו אותי מכל צד.
"חבלי מוות" פירושו: צרות וסכנות שמרגישות כמו חבלים שסוגרים על האדם.
"נחלי בליעל" פירושו: זרמים רעים ומפחידים של צרה ורשע.
"יבעתוני" פירושו: הבהילו והפחידו אותי.
פסוק ו'
"חֶבְלֵי שְׁאוֹל סְבָבוּנִי קִדְּמוּנִי מוֹקְשֵׁי מָוֶת"
כאן "שאול" אינו שאול המלך, אלא מקום של מוות וחושך.
"סבבוני" פירושו: הקיפו אותי.
"קידמוני" פירושו: באו מולי.
"מוקשי מוות" פירושו: מלכודות מסוכנות של מוות.
פסוק ז'
"בַּצַּר לִי אֶקְרָא ה׳ וְאֶל אֱלֹהַי אֲשַׁוֵּעַ יִשְׁמַע מֵהֵיכָלוֹ קוֹלִי וְשַׁוְעָתִי לְפָנָיו תָּבוֹא בְאָזְנָיו"
"בצר לי" פירושו: כשהייתי בצרה.
"אקרא" פירושו: אתפלל ואקרא לעזרה.
"אשווע" פירושו: אצעק מתוך כאב ובקשה.
"היכלו" פירושו: מקום קדשו של ה׳.
"קולי" פירושו: הקול של תפילתי.
"תבוא באוזניו" פירושו: ה׳ שומע את התפילה.
פסוק ח'
"וַתִּגְעַשׁ וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ וּמוֹסְדֵי הָרִים יִרְגָּזוּ וַיִּתְגָּעֲשׁוּ כִּי חָרָה לוֹ"
"ותגעש" פירושו: הארץ סערה.
"ותרעש" פירושו: הארץ רעדה.
"מוסדי הרים" פירושו: היסודות של ההרים, כאילו בסיס העולם.
"ירגזו" פירושו: יזדעזעו.
"ויתגעשו" פירושו: סערו ורעדו.
"חרה לו" פירושו: ה׳ כעס על הרעה שנעשתה לעבדו.
פסוק ט'
"עָלָה עָשָׁן בְּאַפּוֹ וְאֵשׁ מִפִּיו תֹּאכֵל גֶּחָלִים בָּעֲרוּ מִמֶּנּוּ"
"עשן באפו" פירושו: כעס גדול.
"אש מפיו תאכל" פירושו: כוח חזק שמכלה את הרע.
"גחלים" הן חתיכות אש בוערות.
"בערו ממנו" פירושו: האש יוצאת ומתפשטת ממנו.
פסוק י'
"וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַד וַעֲרָפֶל תַּחַת רַגְלָיו"
"ויט שמים" פירושו: כאילו ה׳ כופף את השמים כלפי הארץ.
"וירד" פירושו: בא להציל.
"ערפל" פירושו: ענן כהה וסמיך.
"תחת רגליו" הוא דימוי שמראה שהמעמד גדול ונשגב.
פסוק יא'
"וַיִּרְכַּב עַל כְּרוּב וַיָּעֹף וַיֵּדֶא עַל כַּנְפֵי רוּחַ"
בתנ״ך כרוב הוא דמות שמימית קדושה, סוג של מלאך, שמוזכרת גם ליד ארון הברית.
"וירכב" פירושו: כאילו רכב עליו.
"ויידא" פירושו: ריחף או דאה באוויר.
"כנפי רוח" פירושו: מהירות גדולה כמו רוח.
דוד מצייר תמונה של הצלה מהירה מאוד.
פסוק יב'
"יָשֶׁת חֹשֶׁךְ סִתְרוֹ סְבִיבוֹתָיו סֻכָּתוֹ חֶשְׁכַת מַיִם עָבֵי שְׁחָקִים"
"ישת" פירושו: שם או קבע.
"חושך סתרו" פירושו: ה׳ נסתר בתוך חושך, כלומר האדם לא תמיד רואה את דרכי ה׳.
"סוכתו" פירושו: כמו סוכה או מעטפת סביבו.
"חשכת מים" פירושו: עננים כבדים ומלאים מים.
"עבי שחקים" פירושו: ענני שמים עבים.