פירוש תהילים פרק כ״ג — גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת

פסוק א'

״מִזְמוֹר לְדָוִד ה' רֹעִי לֹא אֶחְסָר״

״מִזְמוֹר לְדָוִד״ — שיר שיוחס לדוד המלך. קול אישי ופנימי, לא הכרזה ציבורית, אלא שיח של נפש אחת עם בוראה.

״ה' רֹעִי״ — השם הוא הרועה שלי. "רֹעִי" בלשון יחיד ואישי — לא רועה של עם, אלא שלי. הדימוי מעביר קרבה, דאגה ומעורבות צמודה בחיי האדם הפרטי.

״לֹא אֶחְסָר״ — לא אחסר דבר. לא הצהרה על עושר חומרי, אלא על שלמות פנימית: מי שהשם רועהו — אינו חסר באמת, גם כשנראה שחסר.

פסוק ב'

״בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי״

״בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא״ — בנאות דשא ירוקות; מקום חיים, שפע ורוגע. הרועה אינו מוביל למדבר אלא לאחו. הוא מוביל לשפע, לא לצמצום.

״יַרְבִּיצֵנִי״ — ישכיבני לנוח; שורש רב״ץ = שכיבה נינוחה מרצון, לא כפויה ולא חרדה.

״עַל מֵי מְנֻחוֹת״ — ליד מים שקטים ורגועים; לא מים סוערים ומאיימים, אלא מים שמנוחה בצד.

״יְנַהֲלֵנִי״ — יוביל אותי בעדינות; שורש נה״ל = הנהגה מחשבת ורכה, לא דחיפה וכפייה.

פסוק ג'

״נַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ״

״נַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב״ — ישובב = מחזיר, מרענן, מחיה את הנפש שנלאתה. הרועה מטפל בפנים, לא רק בחוץ.

״בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק״ — במסלולים של צדק ויושר; מעגל = מסלול קבוע, דרך חיים, לא רק צעד אחד.

״לְמַעַן שְׁמוֹ״ — לא רק לטובת האדם, אלא לכבוד שמו יתברך. ההנהגה היא גם הופעת האלוהות בעולם. הדאגה לאדם היחיד היא חלק מהסיפור הגדול יותר.

פסוק ד'

״גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי״

״גַּם כִּי אֵלֵךְ״ — גם אם אלך; "גַּם" מחזק ומרחיב: ולא משנה מה יקרה, ואפילו ב...

״בְּגֵיא צַלְמָוֶת״ — בעמק הצל הכבד. צַלְמָוֶת = צל מוות; חושך עמוק, סכנה ואיום שאין ממנו מנוס.

״לֹא אִירָא רָע״ — לא אפחד מרע. ביטחון מוחלט, גם בתוך האפלה הכי עמוקה.

״כִּי אַתָּה עִמָּדִי״ — כי אתה עמי. לא "עמנו" — "עמי". הנוכחות הצמודה והאישית של השם — היא לבדה מקור כל הביטחון, בלי תלות בנסיבות החיצוניות.

״שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ״ — שבט = כלי שמירה ושליטה; משענת = כלי תמיכה ועזרה.

״יְנַחֲמֻנִי״ — יהיו לי לנחמה; לא רק הגנה, אלא גם נחמה, אחיזה ורוגע פנימי.

פסוק ה'

״תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה״

״תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן״ — תערוך שולחן לפני; השם מארח אותי כמלך, בכבוד ובשפע.

״נֶגֶד צֹרְרָי״ — לעיני אויבי; הכבוד ניתן בגלוי, ממש מול מי שרצו רעתי.

״דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי״ — משחת ראשי בשמן; סימן קדום לכבוד, שמחה ומעלה.

״כּוֹסִי רְוָיָה״ — כוסי מלאה עד גדות; שפע וברכה שאינם פוסקים. "רְוָיָה" מן השורש רו"ה = להיות שבע ומרווה, יותר ממה שצריך.

פסוק ו'

״אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית ה' לְאֹרֶךְ יָמִים״

״אַךְ טוֹב וָחֶסֶד״ — רק טוב וחסד; "אַךְ" = ודאות ובלעדיות, ואינו כולל שום דבר אחר. המזמור נפתח בביטחון ונחתם בו.

״יִרְדְּפוּנִי״ — ירדפו אחרי; לא אני אחפש אותם — הם ירדפו אחרי. בדרך כלל האדם רודף אחר הטוב; כאן הסדר מתהפך — הטוב רודף אחרי האדם.

״כָּל יְמֵי חַיָּי״ — כל ימי חיי; לא רק בעת שמחה, אלא בכל עת, גם בקושי וגם ביום-יום.

״וְשַׁבְתִּי בְּבֵית ה'״ — ושבתי = לחזור, להיות קרוב. הבית האמיתי של האדם הוא הקרבה לשם.

״לְאֹרֶךְ יָמִים״ — לאורך ימים; לא חוויה חולפת, אלא חיים שלמים של קרבה, חסד ואהבה. זוהי התשוקה הסופית של דוד — לא כוח ולא עושר, אלא בית.

מזמור כג' אינו רק שיר של עבר — הוא שיר של כל רגע. האדם שיודע שיש לו רועה, שיש מי שמוביל ושומר ומרענן ומנחם — לא ייאוש יוכל לגעת בו. הפסוק האחרון אינו סיום — הוא עתיד. יגיל, ישמח, ישוב לבית — כי הביטחון אינו תלוי בנסיבות, אלא ביודע שהשם עמו.