פסוק א׳
"מִזְמוֹר לְדָוִד לְהַזְכִּיר"
זהו מזמור שכתב דוד המלך.
המילה "להזכיר" מלמדת שדוד מבקש להזכיר לפני ה׳ את מצבו הקשה, את כאבו ואת תפילתו.
דוד מבקש שה׳ ישים לב לצער שלו ולא ישכח אותו.
פסוק ב׳
"ה׳ אַל בְּקֶצְפְּךָ תוֹכִיחֵנִי וּבַחֲמָתְךָ תְיַסְּרֵנִי"
דוד מבקש מה׳ שלא יעניש אותו מתוך כעס גדול.
הוא יודע שאולי עשה דברים לא נכונים, אבל הוא מתחנן שהעונש לא יהיה קשה מדי.
דוד מבקש רחמים, ומבקש שגם אם טעה, ה׳ לא יכעס עליו מאוד ולא יעניש אותו בצורה קשה.
פסוק ג׳
"כִּי חִצֶּיךָ נִחֲתוּ בִי וַתִּנְחַת עָלַי יָדֶךָ"
דוד מרגיש כאילו החיצים של ה׳ פגעו בו.
אין הכוונה בהכרח לחיצים אמיתיים, אלא לכאבים, צרות וייסורים שהוא מרגיש בגוף ובנפש.
הוא מרגיש שהיד של ה׳ כבדה עליו, וקשה לו מאוד לשאת את מה שעובר עליו.
פסוק ד׳
"אֵין מְתֹם בִּבְשָׂרִי מִפְּנֵי זַעְמֶךָ אֵין שָׁלוֹם בַּעֲצָמַי מִפְּנֵי חַטָּאתִי"
דוד אומר שכל גופו כואב, ואין בו מקום שלם ובריא.
הוא גם אומר שאין לו מנוחה בעצמותיו, כלומר אין לו שלווה פנימית.
הוא מרגיש שהסבל שלו קשור לחטאים שלו, ולכן גם הגוף שלו כואב וגם הלב שלו אינו רגוע.
פסוק ה׳
"כִּי עֲוֹנֹתַי עָבְרוּ רֹאשִׁי כְּמַשָּׂא כָבֵד יִכְבְּדוּ מִמֶּנִּי"
דוד מתאר את העוונות שלו כמו משא כבד מאוד.
הוא מרגיש שהחטאים שלו כבר "עברו מעל הראש", כלומר שהם רבים וקשים לו לשאת.
דוד אינו מתגאה ואינו מתרץ את מעשיו, אלא מודה בכאב שהוא מרגיש אשמה גדולה.
פסוק ו׳
"הִבְאִישׁוּ נָמַקּוּ חַבּוּרֹתָי מִפְּנֵי אִוַּלְתִּי"
דוד מתאר פצעים שהסריחו ונרקבו.
זו תמונה קשה שמראה כמה גדול הכאב שלו.
הוא אומר שזה בא בגלל "איוולתי", כלומר בגלל מעשים לא חכמים או טעויות שעשה.
פסוק ז׳
"נַעֲוֵיתִי שַׁחֹתִי עַד מְאֹד כָּל הַיּוֹם קֹדֵר הִלָּכְתִּי"
דוד אומר שהוא כפוף, שבור ועצוב מאוד.
הוא הולך כל היום במצב רוח קודר, כלומר עצוב וכבד.
הכאב שלו משפיע עליו לא רק בגוף, אלא גם במצב הרוח ובתחושה הפנימית שלו.
פסוק ח׳
"כִּי כְסָלַי מָלְאוּ נִקְלֶה וְאֵין מְתֹם בִּבְשָׂרִי"
דוד ממשיך לתאר כאבים חזקים בגופו.
הוא אומר שאין בגופו מקום שלם ובריא.
הפסוק מבטא סבל גופני גדול מאוד, אבל גם כאב נפשי עמוק.