פסוק א'
"מִזְמוֹר לְאָסָף אֵל אֱלֹהִים ה' דִּבֶּר וַיִּקְרָא אָרֶץ מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מְבֹאוֹ"
"מזמור לאסף" — אסף הנביא-המשורר שעמד בראש שירת הלויים בבית המקדש.
"אל אלוהים ה'" — שלושה שמות קודש ברצף, המבטאים כוח, דין ורחמים בבת אחת.
"ויקרא ארץ ממזרח שמש עד מבואו" — קולו חוצה את כל הגלובוס, מקצה המזרח ועד קצה המערב, ואין איש שיוכל להתחמק.
פסוק ט'
"לֹא אֶקַּח מִבֵּיתְךָ פָר מִמִּכְלְאֹתֶיךָ עַתּוּדִים"
"לא אקח" — הצהרה ישירה וחד משמעית: ה' אינו זקוק לבהמות שבנכסיך.
"מביתך פר" — פָּר הוא שור בשל ומשובח המיועד לקרבן, הנחשב לנדיר ויקר.
"ממכלאותיך" — ממכלאות הצאן שלך, מהאוגר שרבית לגדל בהם בהמות במשך השנים.
פסוק י'
"כִּי לִי כָל חַיְתוֹ יָעַר בְּהֵמוֹת בְּהַרְרֵי אָלֶף"
"כי לי" — כי הם שלי ממילא, תמיד היו שלי, אף קרבן אינו מוסיף לי דבר.
"חיתו יער" — חיות היער הפראיות, כל היצורים החיים ברחבי היערות הרחוקים.
"בהמות בהררי אלף" — עדרי הבהמות הרועים על אלף הרים; "אלף" הוא ביטוי מקראי לרבבות ולאינסוף.
פסוק יא'
"יָדַעְתִּי כָּל עוֹף הָרִים וְזִיז שָׂדַי עִמָּדִי"
"ידעתי" — לא ידיעה מופשטת אלא אינטימית ממש: אני מכיר כל ציפור ביחיד, בשמה, בדרכה ובמקום שנחה בו.
"כל עוף הרים" — כל עוף הפורח בין ההרים הגבוהים, כל יצור מעופף ברחבי הטבע הנסתר.
"זיז שדי" — מילה נדירה ביותר בתנ"ך המתארת יצורים זוחלים ורומשים שוכני שדות, הבלתי נראים לעין אנושית.
"עמדי" — עמי ממש, בנוכחותי הישירה והאישית — לא ברחוק אלא ממש לצדי, תחת השגחתי הרצופה.
פסוק יב'
"אִם אֶרְעַב לֹא אֹמַר לָךְ כִּי לִי תֵבֵל וּמְלֹאָהּ"
"אם ארעב" — ה' מדמיין תרחיש בדיוני לחלוטין: מה לוּ חשתי רעב?
"לא אומר לך" — גם אז לא הייתי פונה אליך; הרעיון עצמו אבסורד מיסודו.
"כי לי תבל" — תֵּבֵל הוא שם מקראי עתיק לכדור הארץ בשלמותו, לכל יבשותיו ואוקיינוסיו.
"ומלואה" — וכל מה שממלא אותה: כל משאביה, כל יצוריה, כל אוצרותיה הגנוזים.
פסוק יג'
"הַאוֹכַל בְּשַׂר אַבִּירִים וְדַם עַתּוּדִים אֶשְׁתֶּה"
"האוכל" — האם אכול?! שאלה רטורית שתשובתה ברורה: בשום פנים ואופן לא. המחשבה עצמה אינה הגיונית.
"בשר אבירים" — אַבִּירִים הם שוורים חזקים ובריאים במיוחד, נבחרים לקרבן מפני גבורתם.
"ודם עתודים אשתה" — האם אשתה דם? — שאלה שסוגרת את הדיון: ה' לעולם אינו רעב לבשר.
פסוק יד'
"זְבַח לֵאלֹהִים תּוֹדָה וְשַׁלֵּם לְעֶלְיוֹן נְדָרֶיךָ"
"זבח לאלוהים תודה" — הקרב לאלוהים הודיה; לא בהמה ולא בשר, אלא לב מלא הכרת תודה.
"תודה" — מהשורש "ידה", הכרה פנימית ומלאה שכל מה שיש לך הוא חסד שלא הרווחת.
"ושלם לעליון נדריך" — קיים את נדריך. עֶלְיוֹן הוא שמו של ה' המדגיש שהוא עליון על כל כוח.
"נדריך" — כל הבטחותיך ושבועותיך שנדרת — קיים אותם ללא ויתור.
פסוק טו'
"וּקְרָאֵנִי בְּיוֹם צָרָה אֲחַלֶּצְךָ וּתְכַבְּדֵנִי"
"וקראני ביום צרה" — קרא אלי ביום הצרה האמיתית, כשכל שאר מקורות הכוח והבטחון האנושי התמוטטו ונפלו.
"אחלצך" — אוציא אותך, אשחרר אותך בכוחי; השורש "חל"ץ" מציין שחרור ממלכודת שאין ממנה מוצא אנושי בשום פנים ואופן.
"ותכבדני" — ובכך תכבד אותי בצורה שלמה; לא בבשר קרבנות ולא בדם זבחים, אלא בכך שתזכור ותספר לדורות מי הצילך.