פסוק יב׳
"לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹהִים וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי"
לֵב טָהוֹר — לא לב מתוקן בלבד, אלא לב חדש שלא היה מעולם.
בְּרָא — ברא, יצר מאין, כמו בבריאת העולם.
רוּחַ נָכוֹן — רוח יציבה, ישרה, שלא תתנודד שוב.
חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי — עשה אותה חדשה בתוכי, לא מבחוץ.
פסוק יג׳
"אַל תַּשְׁלִיכֵנִי מִלְּפָנֶיךָ וְרוּחַ קָדְשְׁךָ אַל תִּקַּח מִמֶּנִּי"
אַל תַּשְׁלִיכֵנִי — אל תזרוק אותי הצידה, אל תרחיק אותי ממך.
מִלְּפָנֶיךָ — מהנוכחות שלך.
רוּחַ קָדְשְׁךָ — הרוח הקדושה שלך, ההשראה האלוהית שמחברת אותי אליך.
אַל תִּקַּח מִמֶּנִּי — אל תיקח אותה ממני; דוד מפחד שה׳ ינתק ממנו את הקשר.
פסוק יד׳
"הָשִׁיבָה לִּי שְׂשׂוֹן יִשְׁעֶךָ וְרוּחַ נְדִיבָה תִסְמְכֵנִי"
הָשִׁיבָה לִּי — החזר לי, תן לי בחזרה.
שְׂשׂוֹן יִשְׁעֶךָ — את השמחה שבישועה שלך.
וְרוּחַ נְדִיבָה — ורוח נדיבה, רוח חופשית ורחבה, לא מצומצמת ולא כבויה.
תִסְמְכֵנִי — תתמוך בי, תחזיק אותי.
פסוק טו׳
"אֲלַמֶּדָה פֹשְׁעִים דְּרָכֶיךָ וְחַטָּאִים אֵלֶיךָ יָשׁוּבוּ"
אֲלַמֶּדָה — אלמד, אורה את הדרך.
פֹשְׁעִים — פושעים, אנשים שסטו מן הדרך.
דְּרָכֶיךָ — את דרכיך, את הדרך שלך.
וְחַטָּאִים — וחוטאים.
אֵלֶיךָ יָשׁוּבוּ — ישובו אליך, יחזרו בתשובה.
דוד מבטיח: אם תסלח לי, אהפוך את חטאי לכלי שילמד אחרים את הדרך חזרה.
פסוק טז׳
"הַצִּילֵנִי מִדָּמִים אֱלֹהִים אֱלֹהֵי תְשׁוּעָתִי תְּרַנֵּן לְשׁוֹנִי צִדְקָתֶךָ"
הַצִּילֵנִי מִדָּמִים — הצל אותי מאשמת שפיכות דמים; רמז כואב למותו של אוריה החיתי.
אֱלֹהֵי תְשׁוּעָתִי — אלוהי ישועתי, אתה התקווה היחידה שלי.
תְּרַנֵּן לְשׁוֹנִי — לשוני תשיר, תרון.
צִדְקָתֶךָ — את צדקתך, את היושר שלך.
פסוק יז׳
"אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ"
אֲדֹנָי — ריבונו של עולם.
שְׂפָתַי תִּפְתָּח — פתח את שפתי, כי אני לא מצליח לפתוח אותן לבד.
וּפִי יַגִּיד — ופי יספר.
תְּהִלָּתֶךָ — את תהילתך, את שבחך.
פסוק זה הפך לפתיחת תפילת העמידה בכל יום ביהדות.
פסוק יח׳
"כִּי לֹא תַחְפֹּץ זֶבַח וְאֶתֵּנָה עוֹלָה לֹא תִרְצֶה"
כִּי לֹא תַחְפֹּץ — כי אתה לא רוצה, לא חפץ.
זֶבַח — קרבן, בהמה שנשחטת למזבח.
וְאֶתֵּנָה — ואתן, אביא אותו.
עוֹלָה — קרבן שנשרף כולו.
לֹא תִרְצֶה — לא תקבל ברצון.
דוד מבין שה׳ לא רוצה טקס ריק — הוא רוצה אמת.
פסוק יט׳
"זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה"
זִבְחֵי אֱלֹהִים — הקרבנות שה׳ באמת רוצה.
רוּחַ נִשְׁבָּרָה — רוח שבורה, לא גאווה אלא כנות.
לֵב נִשְׁבָּר — לב שנשבר מתוך אמת.
וְנִדְכֶּה — ומדוכא, מרוסק, עד הסוף.
לֹא תִבְזֶה — לא תזלזל בו, לא תדחה אותו.
ה׳ מקבל את מי שמגיע לפניו שבור ואמיתי.
פסוק כ׳
"הֵיטִיבָה בִרְצוֹנְךָ אֶת צִיּוֹן תִּבְנֶה חוֹמוֹת יְרוּשָׁלַיִם"
הֵיטִיבָה — עשה טוב, הושיט חסד.
בִרְצוֹנְךָ — ברצונך, מתוך רצון חופשי שלך.
אֶת צִיּוֹן — את ציון, ירושלים.
תִּבְנֶה חוֹמוֹת יְרוּשָׁלַיִם — בנה את חומות ירושלים.
דוד מרחיב מהפרט אל הכלל — מתפילה אישית לבניין עם שלם.
פסוק כא׳
"אָז תַּחְפֹּץ זִבְחֵי צֶדֶק עוֹלָה וְכָלִיל אָז יַעֲלוּ עַל מִזְבַּחֲךָ פָּרִים"
אָז — רק אז, אחרי הכול, אחרי הלב הנשבר.
תַּחְפֹּץ — תרצה, תקבל ברצון.
זִבְחֵי צֶדֶק — קרבנות שמגיעים ממקום של צדק ואמת, לא מטקס ריק.
עוֹלָה וְכָלִיל — עולה שלמה הנשרפת כולה; כָלִיל = שלם, מלא, כל-כולו.
אָז יַעֲלוּ — אז יעלו, יוקרבו.
עַל מִזְבַּחֲךָ — על המזבח שלך.
פָּרִים — שוורים, פרים.
הסיום הוא הבטחה: כשהלב טהור — גם הקרבן מתקבל.