פירוש תהילים פרק ס״ח — חלק א׳ — שִׁירוּ לֵאלֹהִים

פסוק א׳

"לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד מִזְמוֹר שִׁיר"

"למנצח" הוא כיוון למי שמוביל את השירה. "לדוד" — מזמור של דוד המלך. "מזמור שיר" מציג את הפרק כיצירה של שבח ושירה. כותרת שמכינה אותנו למזמור גדול של ניצחון ותהלוכה.

פסוק ב׳

"יָקוּם אֱלֹהִים יָפוּצוּ אוֹיְבָיו וְיָנוּסוּ מְשַׂנְאָיו מִפָּנָיו"

פתיחה עוצמתית. "יקום אלוהים" — שיתגלה אלוהים בכוחו. "יפוצו אויביו" — והאויבים יתפזרו. אלה המילים שנאמרו בכל פעם שארון הברית יצא לדרך. עצם הופעת אלוהים מפזרת את הרע.

פסוק ג׳

"כְּהִנְדֹּף עָשָׁן תִּנְדֹּף כְּהִמֵּס דּוֹנַג מִפְּנֵי אֵשׁ יֹאבְדוּ רְשָׁעִים מִפְּנֵי אֱלֹהִים"

שני דימויים. "כהנדף עשן" — כמו עשן שהרוח מפזרת, "כהמס דונג" — כמו שעווה הנמסה מול אש. כך נמוג הרשע מול נוכחות אלוהים. לרע אין אחיזה כשהאור מגיע.

פסוק ד׳

"וְצַדִּיקִים יִשְׂמְחוּ יַעַלְצוּ לִפְנֵי אֱלֹהִים וְיָשִׂישׂוּ בְשִׂמְחָה"

ההפך הגמור. בעוד הרשעים נמוגים, "וצדיקים ישמחו" — הצדיקים שמחים. שלוש לשונות של שמחה: ישמחו, יעלצו, ישישו. לפני אלוהים אין מקום לפחד, אלא לשמחה גדולה וגלויה.

פסוק ה׳

"שִׁירוּ לֵאלֹהִים זַמְּרוּ שְׁמוֹ סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת בְּיָהּ שְׁמוֹ וְעִלְזוּ לְפָנָיו"

לב החלק. "שירו לאלהים" — הרימו שיר. "זמרו שמו" — שבחו את שמו. "סלו לרכב בערבות" — פנו דרך למי ששוכן מעל הרקיעים. "ועלזו לפניו" — ושמחו לפניו. קריאה לשיר ולשמוח לפני אלוהים.

פסוק ו׳

"אֲבִי יְתוֹמִים וְדַיַּן אַלְמָנוֹת אֱלֹהִים בִּמְעוֹן קָדְשׁוֹ"

כאן מתגלה לבו של אלוהים. "אבי יתומים" — הוא אב ליתומים. "ודין אלמנות" — והמגן של האלמנות. הגדול שמעל הרקיעים הוא גם הקרוב ביותר לחלשים ולבודדים.

פסוק ז׳

"אֱלֹהִים מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת אַךְ סוֹרֲרִים שָׁכְנוּ צְחִיחָה"

אלוהים מכניס בודדים אל תוך בית. "מושיב יחידים ביתה" — נותן בית למי שהיה לבדו. "מוציא אסירים" — משחרר את הכבולים אל הרווחה. רק הסוררים, שבחרו במרד, נשארים בארץ צחיחה.

פסוק ח׳

"אֱלֹהִים בְּצֵאתְךָ לִפְנֵי עַמֶּךָ בְּצַעְדְּךָ בִישִׁימוֹן סֶלָה"

מבט אל העבר. "בצאתך לפני עמך" — כשאלוהים הוביל את ישראל ביציאת מצרים, "בצעדך בישימון" — כשצעד לפניהם במדבר. הוא לא שלח אותם לבד; הוא הלך בראש.

פסוק ט׳

"אֶרֶץ רָעָשָׁה אַף שָׁמַיִם נָטְפוּ מִפְּנֵי אֱלֹהִים זֶה סִינַי מִפְּנֵי אֱלֹהִים אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל"

מעמד הר סיני. "ארץ רעשה" — האדמה רעדה, "אף שמים נטפו" — והשמים המטירו, מול נוכחות אלוהים. "זה סיני" — זהו הרגע שבו ניתנה התורה. כל הבריאה הגיבה להתגלות.

חלק א׳ של תהילים סח׳ לוקח אותנו מן הניצחון אל השמחה, ומן השמחה אל השירה. אלוהים קם, הרע נמוג, והצדיקים פורצים בשיר. ומיד מתגלה שהאל הגדול הזה הוא גם אב ליתומים ודיין אלמנות, מי שמושיב בודדים בבית ומוציא אסירים לחירות. הוא אותו אלוהים שצעד לפני עמו במדבר, ושהאדמה והשמים רעדו מפניו בסיני. זהו פרק של אמונה גדולה ושמחה גדולה — ומתוכן עולה הקריאה הפשוטה: שירו לאלהים, זמרו שמו, ושמחו לפניו.