פירוש תהילים פרק פ״ו — בְּיוֹם צָרָתִי אֶקְרָאֶךָּ

פסוק א'

"תְּפִלָּה לְדָוִד הַטֵּה ה' אָזְנְךָ עֲנֵנִי כִּי עָנִי וְאֶבְיוֹן אָנִי"

תְּפִלָּה לְדָוִד — זו כותרת המזמור, תפילתו של דוד; הַטֵּה אָזְנְךָ — פנה אליי והקשב; עֲנֵנִי — השב לקריאתי; עָנִי וְאֶבְיוֹן — דל ונזקק לעזרה. כלומר: דוד פותח בהכרה במצבו ומבקש בראש ובראשונה שיקשיבו לו.

בשורה אחת: מתוך החסר אני מבקש שתשמע אותי.

פסוק ב'

"שָׁמְרָה נַפְשִׁי כִּי חָסִיד אָנִי הוֹשַׁע עַבְדְּךָ אַתָּה אֱלֹהַי הַבּוֹטֵחַ אֵלֶיךָ"

שָׁמְרָה נַפְשִׁי — הגן על חיי; חָסִיד — נאמן ודבק בה'; הוֹשַׁע — הצל; עַבְדְּךָ — מי שמשרת אותך; הַבּוֹטֵחַ אֵלֶיךָ — מי שסומך עליך. כלומר: דוד מבקש שמירה וישועה מתוך קשר של נאמנות וביטחון.

בשורה אחת: אני בוטח בך, שמור עליי.

פסוק ג'

"חָנֵּנִי אֲדֹנָי כִּי אֵלֶיךָ אֶקְרָא כָּל הַיּוֹם"

חָנֵּנִי — הענק לי חן וחסד; אֵלֶיךָ אֶקְרָא — אליך אני פונה; כָּל הַיּוֹם — שוב ושוב, לאורך היום כולו. כלומר: התפילה אינה משפט חד־פעמי אלא פנייה מתמשכת, גם כשעדיין לא רואים תשובה.

בשורה אחת: אני קורא אליך לאורך היום ומבקש חסד.

פסוק ד'

"שַׂמֵּחַ נֶפֶשׁ עַבְדֶּךָ כִּי אֵלֶיךָ אֲדֹנָי נַפְשִׁי אֶשָּׂא"

שַׂמֵּחַ נֶפֶשׁ עַבְדֶּךָ — תן שוב שמחה בלבי; נַפְשִׁי אֶשָּׂא — אליך אני מרים את נפשי, את רצוני ואת תקוותי. כלומר: דוד מבקש יותר מהקלה חיצונית בצרה; הוא מבקש ריפוי פנימי שיחזיר לנפש כוח לשמוח.

בשורה אחת: אני נושא אליך את נפשי ומבקש שמחה.

פסוק ה'

"כִּי אַתָּה אֲדֹנָי טוֹב וְסַלָּח וְרַב חֶסֶד לְכָל קֹרְאֶיךָ"

טוֹב וְסַלָּח — טוב ומוכן לסלוח; רַב חֶסֶד — שופע חסד; לְכָל קֹרְאֶיךָ — לכל מי שפונים אליך. כלומר: הבקשה נשענת על מידותיו של ה', לא על כוחו של המבקש. החסד פתוח לכל הקורא אליו.

בשורה אחת: אני קורא כי אתה טוב, סולח ורב חסד.

פסוק ו'

"הַאֲזִינָה ה' תְּפִלָּתִי וְהַקְשִׁיבָה בְּקוֹל תַּחֲנוּנוֹתָי"

הַאֲזִינָה — הקשב היטב; תַּחֲנוּנוֹתָי — בקשותיי לרחמים. כלומר: דוד חוזר ומבקש לא רק שמילות התפילה יישמעו, אלא שגם קול התחינה שמאחוריהן יגיע אל ה'.

בשורה אחת: שמע גם את הקול השבור שבתוך התפילה.

פסוק ז'

"בְּיוֹם צָרָתִי אֶקְרָאֶךָּ כִּי תַעֲנֵנִי"

יוֹם צָרָתִי — שעת המצוקה שלי; אֶקְרָאֶךָּ — אפנה אליך; תַעֲנֵנִי — תשיב לי. כלומר: הצרה עדיין כאן, אבל דוד כבר בוחר אל מי לפנות. זהו המשפט החוזר בפזמון, שבו הכאב והאמונה נשמעים יחד.

בשורה אחת: דווקא ביום הצרה אני קורא ומאמין שתענה.

פסוק ח'

"אֵין כָּמוֹךָ בָאֱלֹהִים אֲדֹנָי וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ"

אֵין כָּמוֹךָ — אין דומה לך; וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ — אין מעשים כמעשיך. כלומר: לאחר שביקש עזרה לעצמו, דוד מרים את מבטו אל גדולת ה'. תחינתו האישית הופכת גם לשבח.

בשורה אחת: אין דומה לך, ואין דומה למה שאתה עושה.

פסוק ט'

"כָּל גּוֹיִם אֲשֶׁר עָשִׂיתָ יָבוֹאוּ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ אֲדֹנָי וִיכַבְּדוּ לִשְׁמֶךָ"

כָּל גּוֹיִם — כל העמים; אֲשֶׁר עָשִׂיתָ — שבראת; יִשְׁתַּחֲווּ — יכרעו בכבוד; וִיכַבְּדוּ לִשְׁמֶךָ — יכירו בכבוד שמך. כלומר: התפילה שהתחילה בבקשתו של אדם אחד נפתחת אל תמונה של עמים רבים המכירים בבורא.

בשורה אחת: מן התפילה הפרטית עולה שבח מכל העמים.

החלק הזה מתחיל בעני ואביון שמבקש אוזן קשבת ומסתיים במבט אל כל העמים. באמצע נשמע קול אחד שאינו מוותר על התפילה: ביום צרתי אקראך, כי תענני.