פירוש תהילים פרק פ״ז — אֹהֵב ה' שַׁעֲרֵי צִיּוֹן

פסוק א'

"לִבְנֵי קֹרַח מִזְמוֹר שִׁיר יְסוּדָתוֹ בְּהַרְרֵי קֹדֶשׁ"

לִבְנֵי קֹרַח — צאצאי קורח, משפחה של משוררים שעמדה בבית המקדש ושרה בו; מִזְמוֹר שִׁיר — שיר של שבח, שנועד לשירה ולזמרה; יְסוּדָתוֹ — היסוד שלה, העיר שה' ייסד בעצמו; בְּהַרְרֵי קֹדֶשׁ — בהרי הקודש, ההרים שעליהם בנויה ירושלים. כלומר: המזמור נפתח בקביעה שהעיר אינה מקרית; היא מיוסדת על הקודש עוד לפני שמדברים על יושביה.

בשורה אחת: ירושלים מיוסדת על הרי הקודש.

פסוק ב'

"אֹהֵב ה' שַׁעֲרֵי צִיּוֹן מִכֹּל מִשְׁכְּנוֹת יַעֲקֹב"

אֹהֵב ה' — ה' אוהב, ואהבתו נמשכת ואינה חולפת; שַׁעֲרֵי צִיּוֹן — שערי ירושלים, הפתח שדרכו נכנסים אל העיר ואל בית ה'; מִכֹּל מִשְׁכְּנוֹת יַעֲקֹב — יותר מכל מקומות המגורים של בני ישראל, בכל ערי הארץ ובכל כפריה. כלומר: לעם יש בתים רבים, אבל לשערי ציון יש אהבה מיוחדת; שם נפגשים העם והקודש.

בשורה אחת: ה' אוהב את שערי ציון יותר מכל מקום.

פסוק ג'

"נִכְבָּדוֹת מְדֻבָּר בָּךְ עִיר הָאֱלֹהִים סֶלָה"

נִכְבָּדוֹת — דברים נכבדים, דברי שבח וכבוד; מְדֻבָּר בָּךְ — נאמרים עלייך; עִיר הָאֱלֹהִים — ירושלים, העיר ששם ה' נקרא עליה; סֶלָה — מילה שחותמת קטע בספר תהילים; יש שפירשו אותה 'לעולם ועד'. כלומר: הכתוב מפסיק לדבר על העיר ופונה אליה ישירות, ומספר לה מה אומרים עליה.

בשורה אחת: עלייך, עיר ה', מדברים דברי כבוד.

פסוק ד'

"אַזְכִּיר רַהַב וּבָבֶל לְיֹדְעָי הִנֵּה פְלֶשֶׁת וְצוֹר עִם כּוּשׁ זֶה יֻלַּד שָׁם"

אַזְכִּיר — אזכיר ואמנה; רַהַב — כינוי למצרים, מלשון גאווה וגסות רוח; וּבָבֶל — הממלכה הגדולה שבמזרח; לְיֹדְעָי — בין אלה שמכירים אותי; הִנֵּה פְלֶשֶׁת וְצוֹר — ארץ הפלשתים שלחוף הים, ועיר הנמל צור שבצפון; עִם כּוּשׁ — יחד עם כוש, ארץ רחוקה בדרום, מעבר למצרים; זֶה יֻלַּד שָׁם — על אדם מסוים אומרים: זה מקום הולדתו. כלומר: הכתוב עובר על עמים גדולים ורחוקים, ועל כל אחד מהם אפשר לומר רק שאדם זה או אחר נולד שם.

בשורה אחת: מצרים, בבל, פלשת, צור וכוש — וכל אחד נולד במקומו.

פסוק ה'

"וּלֲצִיּוֹן יֵאָמַר אִישׁ וְאִישׁ יֻלַּד בָּהּ וְהוּא יְכוֹנְנֶהָ עֶלְיוֹן"

וּלֲצִיּוֹן יֵאָמַר — ועל ציון יאמרו; אִישׁ וְאִישׁ יֻלַּד בָּהּ — אדם ועוד אדם נולד בה, רבים ולא יחיד פה ושם; וְהוּא יְכוֹנְנֶהָ עֶלְיוֹן — וה', העליון, הוא שמכונן אותה ומעמיד אותה איתנה. כלומר: על ארצות אחרות מספרים על יחידים, ועל ציון מספרים על רבים; ומי שמחזיק אותה הוא ה' עצמו.

בשורה אחת: בציון נולדים רבים, וה' מעמיד אותה איתנה.

פסוק ו'

"ה' יִסְפֹּר בִּכְתוֹב עַמִּים זֶה יֻלַּד שָׁם סֶלָה"

ה' יִסְפֹּר — ה' יספור וימנה; בִּכְתוֹב עַמִּים — כשהוא כותב את רשימת העמים, כמו מפקד שבו כל אחד נרשם בשמו; זֶה יֻלַּד שָׁם — ירשום על כל אחד: זה נולד שם; סֶלָה — חתימה והדגשה, כמו בסוף פסוק ג'. כלומר: לא בני אדם קובעים מי שייך לציון; ה' הוא שכותב את הרשימה ויודע את מקומו של כל אחד.

בשורה אחת: ה' כותב את רשימת העמים ויודע מי נולד היכן.

פסוק ז'

"וְשָׁרִים כְּחֹלְלִים כָּל מַעְיָנַי בָּךְ"

וְשָׁרִים — ואלה ששרים בקול; כְּחֹלְלִים — כמו רוקדים במחולות, מלשון מחול — ריקוד של שמחה במעגל; כָּל מַעְיָנַי בָּךְ — כל מקורות החיים, השמחה והכוח שלי נמצאים בך. כלומר: המזמור נחתם בשירה ובמחול, וכולם אומרים לציון אותו משפט: כל מה שנובע בי — ממך.

בשורה אחת: שרים ורוקדים: כל מעייני בך.

מהרי הקודש ועד מעייני השמחה — שיר אהבה לציון, שנחתם בשירה ובמחול.