פירוש תהילים פרק ט׳ — אוֹדֶה הַשֵּׁם בְּכָל לִבִּי

פסוק א'

"לַמְנַצֵּחַ עַל מוּת לַבֵּן מִזְמוֹר לְדָוִד"

"למנצח" הוא למוביל השירה. "על מות לבן" הוא שם הניגון או העניין שבו נאמר המזמור.

פסוק ב'

"אוֹדֶה ה׳ בְּכָל לִבִּי אֲסַפְּרָה כָּל נִפְלְאוֹתֶיךָ"

"אודה" פירושו: אומר תודה. "בכל לבי" פירושו: בשלמות. "נפלאותיך" הן מעשי ה׳ המיוחדים.

פסוק ג'

"אֶשְׂמְחָה וְאֶעֶלְצָה בָךְ אֲזַמְּרָה שִׁמְךָ עֶלְיוֹן"

"אעלצה" היא שמחה גדולה. "אזמרה" פירושו: אשיר. "עליון" הוא ה׳ שמעל הכול.

פסוק ד'

"בְּשׁוּב אוֹיְבַי אָחוֹר יִכָּשְׁלוּ וְיֹאבְדוּ מִפָּנֶיךָ"

כאשר האויבים נסוגים לאחור, הם נכשלים ואובדים מפני ה׳.

פסוק ה'

"כִּי עָשִׂיתָ מִשְׁפָּטִי וְדִינִי יָשַׁבְתָּ לְכִסֵּא שׁוֹפֵט צֶדֶק"

"משפטי ודיני" הם הדין של דוד. ה׳ יושב כמלך ושופט בצדק.

פסוק ו'

"גָּעַרְתָּ גוֹיִם אִבַּדְתָּ רָשָׁע שְׁמָם מָחִיתָ לְעוֹלָם וָעֶד"

"גערת" פירושו: נזפת. "איבדת רשע" פירושו: ביטלת את כוח הרע.

פסוק ז'

"הָאוֹיֵב תַּמּוּ חֳרָבוֹת לָנֶצַח וְעָרִים נָתַשְׁתָּ אָבַד זִכְרָם הֵמָּה"

"תמו" פירושו: נגמרו. "נתשת" פירושו: עקרת. גם זכר כוח האויב אובד.

פסוק ח'

"וַה׳ לְעוֹלָם יֵשֵׁב כּוֹנֵן לַמִּשְׁפָּט כִּסְאוֹ"

בניגוד לאויב החולף, ה׳ יושב לעולם ומכין את כסאו למשפט.

פסוק ט'

"וְהוּא יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק יָדִין לְאֻמִּים בְּמֵישָׁרִים"

"תבל" היא העולם. "במישרים" פירושו: ביושר. ה׳ שופט את כל העמים בצדק.

פסוק י'

"וִיהִי ה׳ מִשְׂגָּב לַדָּךְ מִשְׂגָּב לְעִתּוֹת בַּצָּרָה"

"משגב" הוא מקום חזק ובטוח. "דך" הוא אדם חלש וסובל. ה׳ מחסה בזמן צרה.

פסוק יא'

"וְיִבְטְחוּ בְךָ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ כִּי לֹא עָזַבְתָּ דֹרְשֶׁיךָ ה׳"

"יודעי שמך" הם המכירים את דרכך. "דורשיך" הם המחפשים את קרבתך. ה׳ אינו עוזב אותם.

פסוק יב'

"זַמְּרוּ לַה׳ יֹשֵׁב צִיּוֹן הַגִּידוּ בָעַמִּים עֲלִילוֹתָיו"

"זמרו" פירושו: שירו. "עלילותיו" הן מעשי ה׳. דוד קורא לפרסם את מעשי ה׳.

פסוק יג'

"כִּי דֹרֵשׁ דָּמִים אוֹתָם זָכָר לֹא שָׁכַח צַעֲקַת עֲנָוִים"

"דורש דמים" פירושו: דורש דין על שפיכות דמים. ה׳ אינו שוכח את צעקת הענווים.

פסוק יד'

"חָנְנֵנִי ה׳ רְאֵה עָנְיִי מִשֹּׂנְאָי מְרוֹמְמִי מִשַּׁעֲרֵי מָוֶת"

"חנני" פירושו: רחם עלי. "שערי מוות" הם סכנה גדולה. דוד מבקש הצלה.

פסוק טו'

"לְמַעַן אֲסַפְּרָה כָּל תְּהִלָּתֶיךָ בְּשַׁעֲרֵי בַת צִיּוֹן אָגִילָה בִּישׁוּעָתֶךָ"

"למען" פירושו: כדי. דוד מבקש להינצל כדי לספר את תהילות ה׳ ולשמוח בישועתו.

פסוק טז'

"טָבְעוּ גוֹיִם בְּשַׁחַת עָשׂוּ בְּרֶשֶׁת זוּ טָמָנוּ נִלְכְּדָה רַגְלָם"

"שחת" היא בור. "רשת" היא מלכודת. הרשעים נלכדים במה שהכינו לאחרים.

פסוק יז'

"נוֹדַע ה׳ מִשְׁפָּט עָשָׂה בְּפֹעַל כַּפָּיו נוֹקֵשׁ רָשָׁע הִגָּיוֹן סֶלָה"

"נודע" פירושו: התגלה. הרשע נתפס במעשה ידיו, וכך מתגלה משפט ה׳.

פסוק יח'

"יָשׁוּבוּ רְשָׁעִים לִשְׁאוֹלָה כָּל גּוֹיִם שְׁכֵחֵי אֱלֹהִים"

"שאולה" היא מקום של נפילה ואבדון. "שכחי אלוהים" הם מי שחיים כאילו אין דין.

פסוק יט'

"כִּי לֹא לָנֶצַח יִשָּׁכַח אֶבְיוֹן תִּקְוַת עֲנָוִים תֹּאבַד לָעַד"

"אביון" הוא אדם חסר וזקוק. ה׳ לא שוכח אותו, ותקוות הענווים לא תאבד.

פסוק כ'

"קוּמָה ה׳ אַל יָעֹז אֱנוֹשׁ יִשָּׁפְטוּ גוֹיִם עַל פָּנֶיךָ"

"אל יעוז אנוש" פירושו: אל יתגאה האדם. דוד מבקש שהעמים יישפטו לפני ה׳.

פסוק כא'

"שִׁיתָה ה׳ מוֹרָה לָהֶם יֵדְעוּ גוֹיִם אֱנוֹשׁ הֵמָּה סֶלָה"

"שיתה" פירושו: שים. "מורה" פירושו: פחד או הכרה. העמים צריכים לדעת שהם בני אדם, לא אלוקים.

תהילים פרק ט' מלמד להודות לה׳ בכל הלב, לזכור שהוא שופט צדק, ושהוא משגב לדך ואינו שוכח את הענווים.