פסוק א'
"לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ אֵין אֱלֹהִים הִשְׁחִיתוּ הִתְעִיבוּ עֲלִילָה אֵין עֹשֵׂה טוֹב"
"למנצח" פירושו: למי שמוביל את השירה.
"לדוד" פירושו: מזמור של דוד המלך.
"נבל" כאן אינו אדם טיפש בלבד, אלא אדם מקולקל במעשיו.
"בליבו" פירושו: בתוך מחשבתו.
"אין אלוהים" פירושו: הוא חי כאילו אין דין ואין מי שרואה.
"השחיתו" פירושו: קלקלו את דרכם.
"התעיבו עלילה" פירושו: עשו מעשים מתועבים ורעים.
"אין עושה טוב" פירושו: אין בהם עשיית טוב אמיתית.
פסוק ב'
"ה׳ מִשָּׁמַיִם הִשְׁקִיף עַל בְּנֵי אָדָם לִרְאוֹת הֲיֵשׁ מַשְׂכִּיל דֹּרֵשׁ אֶת אֱלֹהִים"
"השקיף" פירושו: הביט מלמעלה.
"בני אדם" פירושו: כל בני האדם.
"היש משכיל" פירושו: האם יש אדם שמבין באמת.
"דורש את אלוהים" פירושו: מחפש את ה׳ ורוצה ללכת בדרכו.
דוד אומר שה׳ רואה את העולם ובודק אם יש מי שמבקש אמת וקרבת אלוקים.
פסוק ג'
"הַכֹּל סָר יַחְדָּו נֶאֱלָחוּ אֵין עֹשֵׂה טוֹב אֵין גַּם אֶחָד"
"הכל סר" פירושו: כולם סטו מן הדרך הישרה.
"יחדיו" פירושו: כולם יחד.
"נאלחו" פירושו: התקלקלו.
"אין עושה טוב" פירושו: אין מי שעושה טוב כמו שצריך.
"אין גם אחד" מדגיש את גודל הקלקול.
הפסוק מתאר מצב קשה שבו החברה כולה מתרחקת מן הטוב.
פסוק ד'
"הֲלֹא יָדְעוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן אֹכְלֵי עַמִּי אָכְלוּ לֶחֶם ה׳ לֹא קָרָאוּ"
"פועלי אוון" הם אנשים שעושים עוול ורע.
"אוכלי עמי" פירושו: אנשים שמנצלים ופוגעים בעם, כאילו אוכלים אותו.
"אכלו לחם" פירושו: הם עושים זאת בקלות ובהרגל, כמו דבר יומיומי.
"ה׳ לא קראו" פירושו: הם אינם פונים אל ה׳ ואינם מבקשים את דרכו.
דוד מתאר אנשים שפוגעים באחרים בלי פחד ובלי חשבון.
פסוק ה'
"שָׁם פָּחֲדוּ פָחַד כִּי אֱלֹהִים בְּדוֹר צַדִּיק"
"שם פחדו פחד" פירושו: פתאום יבוא עליהם פחד גדול.
"כי אלוהים" פירושו: מפני שה׳ נמצא ופועל.
"בדור צדיק" פירושו: עם האנשים הצדיקים, עם מי שהולכים בדרך ישרה.
דוד אומר שהרשעים יגלו שה׳ אינו עוזב את הצדיקים.
פסוק ו'
"עֲצַת עָנִי תָבִישׁוּ כִּי ה׳ מַחְסֵהוּ"
"עצת עני" פירושו: התקווה והתוכנית של האדם החלש או הסובל.
"תבישו" פירושו: תנסו לבייש, לשבור או לבטל.
"עני" כאן הוא אדם חלש, סובל או חסר כוח.
"מחסהו" פירושו: המקום שבו הוא מוגן.
דוד אומר: אתם מנסים לפגוע בעני, אבל ה׳ הוא המחסה שלו.
פסוק ז'
"מִי יִתֵּן מִצִּיּוֹן יְשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל בְּשׁוּב ה׳ שְׁבוּת עַמּוֹ יָגֵל יַעֲקֹב יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל"
"מי יתן" פירושו: הלוואי.
"מציון" פירושו: ממקום הקדושה, מציון וירושלים.
"ישועת ישראל" פירושו: ההצלה של עם ישראל.
"בשוב ה׳ שבות עמו" פירושו: כאשר ה׳ יחזיר את עמו ממצב של גלות, צרה או שפל.
"יגל יעקב" פירושו: יעקב ישמח מאוד.
"ישמח ישראל" פירושו: עם ישראל יתמלא שמחה.
הפרק מסתיים בתפילה: הלוואי שתבוא ישועה מציון, וה׳ ישיב את עמו לשמחה ולגאולה.
תהילים פרק יד' מלמד שגם כאשר נראה שיש רשע, שחיתות ופגיעה בחלשים, ה׳ רואה הכול. הוא מחסה לעני, עומד עם הצדיקים, וממנו תבוא ישועת ישראל.