פירוש תהילים פרק כ״ה — חלק א׳ — חַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר

פסוק א'

"לְדָוִד אֵלֶיךָ ה' נַפְשִׁי אֶשָּׂא"

המילה "אֶשָּׂא" פירושה אָרִים וְאֶנְשָׂא כלפי מעלה.

דוד פותח בכך שהוא מרים את נפשו ממש אל ה'.

עוד לפני כל בקשה, הוא נותן את עצמו ומפנה את כל הווייתו מעלה.

פסוק ב'

"אֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי"

המילה "יַעַלְצוּ" פירושה ישמחו ויצהלו לרעתי.

הביטחון שלו מלא, וממנו עולה בקשה פשוטה.

שלא יֵצא מבויש, ושאויביו לא ישמחו לאידו.

פסוק ג'

"גַּם כָּל קֹוֶיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם"

"קֹוֶיךָ" הם אלה שמקווים ומצפים לך, ו"רֵיקָם" פירושו בחינם ובלי סיבה.

כל מי שתולה בה' את תקוותו אינו נשאר מבויש.

הריקנות והבושה שמורות לבוגדים שבוגדים בלי סיבה.

פסוק ד'

"דְּרָכֶיךָ ה' הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי"

המילה "אֹרְחוֹתֶיךָ" פירושה השבילים והנתיבות שלך.

דוד מבקש ללמוד את דרכי ה', לא רק להינצל.

הוא רוצה ללכת נכון, לדעת את הדרך עוד לפני שהוא מבקש דבר.

פסוק ה'

"הַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם"

"הַדְרִיכֵנִי" פירושו הוֹבֵל אותי בדרך, ו"אֱלֹהֵי יִשְׁעִי" הוא אלוהי הישועה שלי.

הוא מבקש שינחו אותו באמת, כתלמיד לפני רבו.

תקוותו אינה לרגע אלא נמשכת לאורך כל היום, יום אחר יום.

פסוק ו'

"זְכֹר רַחֲמֶיךָ ה' וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה"

המילה "הֵמָּה" פירושה הם, והכוונה שהרחמים קיימים מאז ומקדם.

דוד פונה אל רחמים עתיקים מן הזמן עצמו.

הוא מבקש שה' יפעל גם עכשיו מתוך אותו חסד שליווה כל דור.

פסוק ז'

"חַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ ה'"

"נְעוּרַי" הם ימי הצעירות שלי, ו"פְּשָׁעַי" הם החטאים החמורים.

זהו לב השיר: דוד מבקש שכישלונותיו יישכחו.

שייזכר אך ורק דרך החסד והטוב, לא דרך הדין.

הוא אינו מנסה להצדיק את עצמו, אלא מבקש שהזיכרון של ה' עליו יהיה זיכרון של חסד.

פסוק ח'

"טוֹב וְיָשָׁר ה' עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ"

"יוֹרֶה" כאן מלשון מְלַמֵּד וּמוֹרֶה את הדרך, ולא מלשון יריית חץ.

מפני שה' טוב, הוא אינו נוטש את הנכשלים.

הוא מורה להם את הדרך חזרה, ומכוון אותם לתשובה ולא לאבדון.

פסוק ט'

"יַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ"

המילה "עֲנָוִים" פירושה צנועים ושפלי רוח, מי שאינם גאוותנים.

מי שזוכים להדרכה הזו הם הענווים דווקא.

מי שמשפיל עצמו דיו כדי להקשיב, מודרך ומלומד בדרך ה'.

פסוק י'

"כָּל אָרְחוֹת ה' חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו"

"לְנֹצְרֵי" פירושו לשומרי, ו"עֵדֹתָיו" הן מצוותיו ועדויותיו.

כל דרכי ה' ארוגות מחסד ומאמת.

לשומרי בריתו, גם הדרכים הקשות מובילות אל הטוב.

פסוק יא'

"לְמַעַן שִׁמְךָ ה' וְסָלַחְתָּ לַעֲוֺנִי כִּי רַב הוּא"

"לַעֲוֺנִי" פירושו לעוון ולחטא שלי, ו"לְמַעַן שִׁמְךָ" הוא למען כבוד שמך.

דוד מבקש סליחה לא משום שמגיע לו, אלא למען שם ה'.

הוא מודה בכובד אשמתו ועדיין בוטח שחסד ה' גדול ממנה.

החלק הזה מלמד שאפשר לעמוד לפני ה' עם כל העבר, בלי להסתיר ובלי להתייאש. דוד אינו מבקש שכוחו יגבר על אויביו, אלא שליבו יילמד את הדרך ושעוונותיו ייסלחו. זו תפילה של ענווה ואמון, שכל אדם יכול לאמץ לעצמו: לבקש לא רק הצלה, אלא קרבה, הדרכה וחסד שאינם תלויים בזכויותינו. זהו אולי הלקח הגדול של הפרק: גם מי שטעה יכול לפנות מחדש אל ה', לבקש ללמוד את הדרך, ולסמוך על רחמים שאין להם סוף.