פירוש תהילים פרק ל״ח — חלק ב׳ — אֲדֹנָי נֶגְדְּךָ כָל תַּאֲוָתִי

פסוק א׳

"מִזְמוֹר לְדָוִד לְהַזְכִּיר"

זהו מזמור שכתב דוד המלך.

דוד מבקש להזכיר לפני ה׳ את הכאב, הצער והתפילה שלו.

הוא פונה אל ה׳ מתוך קושי גדול, ומבקש שה׳ ישים לב אליו וירחם עליו.

"נְפוּגוֹתִי וְנִדְכֵּיתִי עַד מְאֹד שָׁאַגְתִּי מִנַּהֲמַת לִבִּי"

דוד אומר שהוא חלש מאוד ושבור מאוד.

הכאב שלו כל כך גדול, עד שהוא משמיע קול חזק של צער מתוך הלב.

זו לא רק צעקה מהפה, אלא צעקה שבאה מעומק הנפש.

"אֲדֹנָי נֶגְדְּךָ כָל תַּאֲוָתִי וְאַנְחָתִי מִמְּךָ לֹא נִסְתָּרָה"

דוד אומר לה׳ שכל הרצונות, הכאבים והבקשות שלו גלויים לפניו.

גם האנחות שלו, כלומר קולות הצער והכאב, אינן נסתרות מה׳.

דוד יודע שה׳ רואה ושומע גם את מה שאדם לא מצליח לומר במילים.

"לִבִּי סְחַרְחַר עֲזָבַנִי כֹחִי וְאוֹר עֵינַי גַּם הֵם אֵין אִתִּי"

דוד מתאר חולשה גדולה מאוד.

הלב שלו נסער ומבולבל, הכוח עוזב אותו, והוא מרגיש שגם האור שבעיניים שלו נעלם.

הכוונה היא שהוא מרגיש חלש, עייף, מבולבל וחסר שמחה.

"אֹהֲבַי וְרֵעַי מִנֶּגֶד נִגְעִי יַעֲמֹדוּ וּקְרוֹבַי מֵרָחֹק עָמָדוּ"

דוד אומר שגם האנשים שאוהבים אותו והחברים שלו התרחקו ממנו בגלל מצבו הקשה.

הם רואים את הכאב והצרה שלו, אבל עומדים מרחוק.

דוד מרגיש בודד, כאילו גם הקרובים אליו אינם מתקרבים לעזור לו.

"וַיְנַקְשׁוּ מְבַקְשֵׁי נַפְשִׁי וְדֹרְשֵׁי רָעָתִי דִּבְּרוּ הַוּוֹת וּמִרְמוֹת כָּל הַיּוֹם יֶהְגּוּ"

דוד אומר שאויביו מנסים ללכוד אותו ולהזיק לו.

הם מדברים עליו דברים רעים, מתכננים מזימות, ומשתמשים בשקרים וברמאות.

הוא מרגיש שלא רק שהוא סובל, אלא שיש גם אנשים שמנסים לנצל את חולשתו כדי לפגוע בו.

"וַאֲנִי כְחֵרֵשׁ לֹא אֶשְׁמָע וּכְאִלֵּם לֹא יִפְתַּח פִּיו"

דוד אומר שהוא מתנהג כאילו הוא חירש שאינו שומע וכאילם שאינו מדבר.

הוא שומע את דברי האויבים, אבל בוחר לא לענות להם.

במקום להתווכח ולהחזיר להם, הוא שותק ומוסר את דינו לה׳.

"וָאֱהִי כְּאִישׁ אֲשֶׁר לֹא שֹׁמֵעַ וְאֵין בְּפִיו תּוֹכָחוֹת"

דוד ממשיך ואומר שהוא כמו אדם שאינו שומע את מה שאומרים עליו.

אין בפיו תשובות, ויכוחים או האשמות כלפי אחרים.

הוא בוחר בשתיקה, בענווה ובביטחון שה׳ יודע את האמת.