פסוק א'
"לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי קֹרַח מַשְׂכִּיל"
"למנצח" פירושו: למי שמוביל את השירה.
"בני קורח" הם משפחת לויים שהיו קשורים לשירת הקודש.
"משכיל" הוא מזמור שיש בו לימוד והבנה.
כבר בפתיחה ברור שזה לא רק שיר רגשי, אלא שיר שמלמד את האדם איך לזכור את יד ה׳ בהיסטוריה.
פסוק ב'
"אֱלֹהִים בְּאָזְנֵינוּ שָׁמַעְנוּ אֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ פֹּעַל פָּעַלְתָּ בִימֵיהֶם בִּימֵי קֶדֶם"
"באוזנינו שמענו" פירושו: קיבלנו את הסיפור בצורה חיה וברורה.
"אבותינו סיפרו לנו" מלמד שהאמונה עוברת מדור לדור.
"פועל פעלת" פירושו: מעשים גדולים שה׳ עשה.
"בימי קדם" פירושו: בדורות הראשונים.
הפסוק מלמד שלא שוכחים את חסדי ה׳ שהיו בעבר, כי הזיכרון מחזק את האמונה גם בהווה.
פסוק ג'
"אַתָּה יָדְךָ גּוֹיִם הוֹרַשְׁתָּ וַתִּטָּעֵם תָּרַע לְאֻמִּים וַתְּשַׁלְּחֵם"
"ידך" פירושו: הכוח והפעולה של ה׳.
"גויים הורשת" פירושו: ה׳ סילק עמים מן הארץ.
"ותטעם" פירושו: נטעת את ישראל בארץ, כמו שנוטעים עץ במקום קבוע.
"תרע לאומים" פירושו: החלשת עמים אחרים.
"ותשלחם" פירושו: שלחת אותם החוצה.
הפסוק אומר שהכניסה לארץ הייתה בהשגחת ה׳ ולא רק במהלך טבעי של מלחמות.
פסוק ד'
"כִּי לֹא בְחַרְבָּם יָרְשׁוּ אָרֶץ וּזְרוֹעָם לֹא הוֹשִׁיעָה לָּמוֹ כִּי יְמִינְךָ וּזְרוֹעֲךָ וְאוֹר פָּנֶיךָ כִּי רְצִיתָם"
"חרבם" פירושו: כלי המלחמה שלהם.
"זרועם" פירושו: הכוח האנושי שלהם.
"ימינך" ו"זרועך" הם דימויים לכוח הישועה של ה׳.
"אור פניך" פירושו: רצון, קירבה וברכה מאת ה׳.
"כי רציתם" פירושו: כי ה׳ רצה בהם ואהב אותם.
זהו לב השיר: האדם פועל, אבל הישועה באה מה׳. בלי רצון ה׳, הכוח האנושי לבדו אינו מספיק.
פסוק ה'
"אַתָּה הוּא מַלְכִּי אֱלֹהִים צַוֵּה יְשׁוּעוֹת יַעֲקֹב"
"מלכי" פירושו: ה׳ הוא המלך שמנהיג.
"צווה ישועות" פירושו: הבא והורה שתבוא ישועה.
"יעקב" כאן הוא עם ישראל.
אחרי הזיכרון של העבר באה תפילה: כמו שהושעת בעבר, הושע גם עכשיו.
פסוק ו'
"בְּךָ צָרֵינוּ נְנַגֵּחַ בְּשִׁמְךָ נָבוּס קָמֵינוּ"
"בך" פירושו: בעזרתך.
"צרינו" הם האויבים שלנו.
"ננגח" פירושו: נכה וננצח, כמו כוח הדוחף קדימה.
"בשמך" פירושו: בכוח שמך ובהשענות עליך.
"קמינו" הם אלו שקמים עלינו לרעה.
הפסוק מלמד שהאומץ של ישראל אינו גאווה עצמית, אלא ביטחון הנשען על ה׳.
פסוק ז'
"כִּי לֹא בְקַשְׁתִּי אֶבְטָח וְחַרְבִּי לֹא תוֹשִׁיעֵנִי"
"קשתי" היא הקשת, כלי נשק קדום.
"אבטח" פירושו: אשים את הביטחון שלי.
"חרבי" היא החרב שלי.
הפסוק אומר: גם אם יש לאדם כלים וכוח, הוא לא שם בהם את הביטחון העיקרי. הביטחון האמיתי הוא בה׳.
פסוק ח'
"כִּי הוֹשַׁעְתָּנוּ מִצָּרֵינוּ וּמְשַׂנְאֵינוּ הֱבִישׁוֹתָ"
"הושעתנו" פירושו: הצלת אותנו.
"מצרינו" פירושו: מן האויבים הלוחצים אותנו.
"משנאינו" הם השונאים שלנו.
"הבישות" פירושו: גרמת להם להתבייש, כי עצתם נכשלה.
הפסוק מחזיר אותנו להודאה: ה׳ הוא שהציל והפך את עצת האויבים לריק.
פסוק ט'
"בֵּאלֹהִים הִלַּלְנוּ כָל הַיּוֹם וְשִׁמְךָ לְעוֹלָם נוֹדֶה סֶלָה"
"הללנו" פירושו: שיבחנו והודינו.
"כל היום" פירושו: תמיד, שוב ושוב.
"שמך" פירושו: כבוד ה׳, דרכו והנהגתו.
"לעולם נודה" פירושו: ההודאה אינה נגמרת.
"סלה" היא עצירה של התבוננות, כאילו הפסוק אומר: עצור, חשוב, ותן למילים להיכנס ללב.
כך מסתיים חלק א' בהודאה גדולה שנולדת מתוך זיכרון הישועות.
המסר של חלק א' פשוט ועמוק: לזכור את סיפורי האבות, להודות על הישועות, ולעמוד מול העולם בידיעה שהכוח האמיתי של ישראל הוא קרבת ה׳.