כִּי לֹא בְחַרְבָּם יָרְשׁוּ אָרֶץ

פרק מד' נפתח במילים "לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי קֹרַח מַשְׂכִּיל". זהו מזמור של בני קורח, משפחת משוררים מן הלויים, והוא נושא בתוכו זיכרון עמוק של חסדי ה׳ בעבר, יחד עם אמונה וביטחון שהישועה האמיתית באה ממנו.

בחלק הראשון של הפרק עם ישראל מביט לאחור ושומע את סיפור האבות: איך ה׳ פעל בימי קדם, איך הוא נטע את ישראל בארץ, ואיך הישועה לא באה מכוח החרב בלבד אלא מיד ה׳, זרועו ואור פניו.

הפסוק המרכזי בחלק זה הוא:

"כִּי לֹא בְחַרְבָּם יָרְשׁוּ אָרֶץ וּזְרוֹעָם לֹא הוֹשִׁיעָה לָּמוֹ כִּי יְמִינְךָ וּזְרוֹעֲךָ וְאוֹר פָּנֶיךָ כִּי רְצִיתָם"

זהו פסוק של זיכרון ואמונה: הניצחון האמיתי אינו מתחיל באדם, אלא ברצון ה׳, בקרבתו ובחסדו.

הפרק מזכיר לנו שגם כשיש לאדם חרב, קשת, כוח ותוכנית, הוא צריך לדעת מהו מקור הכוח האמיתי. הכלים ביד האדם חשובים, אבל הם אינם מחליפים אמונה, תפילה והודאה לבורא עולם.

גם פרק זה הוא חלק מן המסע הגדול של הפרויקט: להלחין, בעזרת ה׳, את כל ספר תהילים בקו מוזיקלי מגוון, מרגש, יהודי ומרומם.