פירוש תהילים פרק מ״ד — חלק ב׳ — כָּל זֹאת בָּאַתְנוּ וְלֹא שְׁכַחֲנוּךָ

פסוק א'

"לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי קֹרַח מַשְׂכִּיל"

"למנצח" פירושו: למי שמוביל את השירה.

"לבני קורח" פירושו: המזמור שייך למשפחת בני קורח, שהיו מן המשוררים בבית המקדש.

"משכיל" הוא מזמור שיש בו לימוד, התבוננות והבנה עמוקה.

פסוק י'

"אַף זָנַחְתָּ וַתַּכְלִימֵנוּ וְלֹא תֵצֵא בְּצִבְאוֹתֵינוּ"

"זנחת" פירושו: כאילו עזבת או התרחקת.

"ותכלימנו" פירושו: הבאת עלינו בושה וכלימה.

"צבאותינו" הם המחנות והכוחות שלנו.

הפסוק מבטא תחושה קשה: בלי עזרת ה׳, גם כוח גדול אינו מספיק.

פסוק יא'

"תְּשִׁיבֵנוּ אָחוֹר מִנִּי צָר וּמְשַׂנְאֵינוּ שָׁסוּ לָמוֹ"

"תשיבנו אחור" פירושו: אנחנו נסוגים לאחור.

"מני צר" פירושו: מפני האויב.

"שסו למו" פירושו: בזזו אותנו ולקחו לעצמם.

הפסוק מתאר מצב של חולשה מול האויבים.

פסוק יב'

"תִּתְּנֵנוּ כְּצֹאן מַאֲכָל וּבַגּוֹיִם זֵרִיתָנוּ"

"כצאן מאכל" פירושו: כמו צאן חסר מגן שנמסר לידי אחרים.

"זריתנו" פירושו: פיזרת אותנו.

הפסוק מתאר את עם ישראל כחלש ומפוזר בין העמים.

פסוק יג'

"תִּמְכֹּר עַמְּךָ בְלֹא הוֹן וְלֹא רִבִּיתָ בִּמְחִירֵיהֶם"

"תמכור עמך" הוא דימוי למסירה ביד אויב.

"בלא הון" פירושו: בלי מחיר חשוב.

"ולא ריבית" פירושו: לא הרווחת מזה דבר.

הפסוק מבטא כאב עמוק: כאילו עם ישראל נמסר בזול, ללא ערך בעיני העולם.

פסוק יד'

"תְּשִׂימֵנוּ חֶרְפָּה לִשְׁכֵנֵינוּ לַעַג וָקֶלֶס לִסְבִיבוֹתֵינוּ"

"חרפה" פירושו: בושה.

"לעג וקלס" פירושו: צחוק, זלזול וביזוי.

"סביבותינו" הם העמים והאנשים שמסביב.

הפסוק מתאר לא רק סבל, אלא גם השפלה לעיני אחרים.

פסוק טו'

"תְּשִׂימֵנוּ מָשָׁל בַּגּוֹיִם מְנוֹד רֹאשׁ בַּלְאֻמִּים"

"משל בגויים" פירושו: סיפור שאנשים מזכירים כדוגמה לרעה.

"מנוד ראש" פירושו: נענוע ראש של לעג או רחמים.

הפסוק מתאר מצב שבו הגויים מסתכלים על ישראל ומדברים עליו בזלזול.

פסוק טז'

"כָּל הַיּוֹם כְּלִמָּתִי נֶגְדִּי וּבֹשֶׁת פָּנַי כִּסָּתְנִי"

"כל היום" פירושו: כל הזמן.

"כלימתי" פירושו: הבושה שלי.

"בושת פני כסתני" פירושו: הבושה מכסה את פניי.

הפסוק מתאר בושה עמוקה שאינה עוזבת את האדם.

פסוק יז'

"מִקּוֹל מְחָרֵף וּמְגַדֵּף מִפְּנֵי אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם"

"מחרף" פירושו: מי שמעליב ומבזה.

"מגדף" פירושו: מי שמדבר דברי חירוף קשים.

"מתנקם" הוא מי שרוצה להשיב רעה.

הפסוק מתאר את קול האויבים הפוגע בנפש.

פסוק יח'

"כָּל זֹאת בָּאַתְנוּ וְלֹא שְׁכַחֲנוּךָ וְלֹא שִׁקַּרְנוּ בִּבְרִיתֶךָ"

"כל זאת" פירושו: כל הצרות שתוארו קודם.

"ולא שכחנוך" פירושו: לא שכחנו את ה׳.

"ולא שיקרנו בבריתך" פירושו: לא בגדנו בברית ולא עזבנו את הנאמנות שלנו.

זהו לב הפרק: גם בתוך כאב, בושה ופיזור, עם ישראל מחזיק באמונה ובקשר עם ה׳.

החלק הזה מלמד שהקשר עם ה׳ אינו נמדד רק בשעת ניצחון. לפעמים דווקא בזמן שהאדם או העם מרגישים חלשים, מבוזים ומוקפים בקולות קשים, מתגלה עומק הברית: לא לשכוח, לא לשקר, ולא לוותר על האמונה.