פסוק א'
"לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי קֹרַח מִזְמוֹר"
"למנצח" — למי שמנצח על השירה בבית המקדש, מנהל המקהלה.
"לבני קורח" — לצאצאי קורח, משפחת לויים שהיו אחראים על שירת הקודש.
"מזמור" — שיר מנוגן בכלי נגינה, להבדיל משיר מילולי בלבד.
פסוק ב'
"שִׁמְעוּ זֹאת כָּל הָעַמִּים הַאֲזִינוּ כָּל יֹשְׁבֵי חָלֶד"
"האזינו" — הטו אוזן, הקשיבו בעומק — מדרגה גבוהה יותר מ"שמעו" סתם.
"יושבי חלד" — יושבי העולם; "חלד" הוא שם מקראי לעולם הזה, מלשון ארעי וחולף.
פסוק ג'
"גַּם בְּנֵי אָדָם גַּם בְּנֵי אִישׁ יַחַד עָשִׁיר וְאֶבְיוֹן"
"בני אדם" — בני האנוש הפשוטים, מן המעמד הנמוך.
"בני איש" — אנשי מעמד, חשובים ובעלי שם.
"אביון" — עני מרוד, מי שאין לו כלום.
פסוק ד'
"פִּי יְדַבֵּר חָכְמוֹת וְהָגוּת לִבִּי תְבוּנוֹת"
"חכמות" — אמיתות מבוררות ומנוסחות, לא רק השערות.
"הגות לבי" — מה שליבי מהגה ומעמיק בו בשקט, מחשבה פנימית מעמיקה.
"תבונות" — הבנות עמוקות הנולדות מתוך עיון ממושך.
פסוק ה'
"אַטֶּה לְמָשָׁל אָזְנִי אֶפְתַּח בְּכִנּוֹר חִידָתִי"
"אטה למשל אזני" — אכוון את אוזני אל המשל, אקשיב תחילה לפני שאדבר.
"כינור" — כלי מיתר עתיק, דומה לנבל, משמש כאן לפתוח את הלב לפני גילוי הסוד.
"חידתי" — הסוד הגדול, החידה שאני עומד לגלות לפני כולם.
פסוק ו'
"לָמָּה אִירָא בִּימֵי רָע עֲוֺן עֲקֵבַי יְסוּבֵּנִי"
"אירא" — אפחד, מלשון יראה ופחד.
"ימי רע" — ימים קשים, זמנים של מצוקה וצרה.
"עוון עקבי" — החטאים הקטנים שנגררים אחריך כרגלי עקב, שנצמדו אליך בלי שהרגשת.
"יסובני" — יקיפו אותי מכל עבר, יכתרו אותי.
פסוק ז'
"הַבֹּטְחִים עַל חֵילָם וּבְרֹב עָשְׁרָם יִתְהַלָּלוּ"
"הבוטחים על חילם" — אלה שכל ביטחונם הוא בכוחם ובממונם.
"חיל" — כוח, חיל, עושר וגבורה.
"יתהללו" — מתגאים ומתפארים, חושבים שהכסף הוא מגינם לעולמי עד.
פסוק ח'
"אָח לֹא פָדֹה יִפְדֶּה אִישׁ לֹא יִתֵּן לֵאלֹהִים כָּפְרוֹ"
"פדה יפדה" — לשון כפולה להדגשה: לא יוכל לפדות בשום פנים ואופן.
"פדה" — לשחרר, לגאול, לשלם תמורת חיי אדם.
"כפרו" — הכופר, מחיר הפדיון, הסכום שמשלמים כדי לשחרר נפש ממוות.
פסוק ט'
"וְיֵקַר פִּדְיוֹן נַפְשָׁם וְחָדַל לְעוֹלָם"
"ויקר" — יקר עד אין שיעור, עצום בערכו מעל כל אפשרות חישוב אנושי.
"פדיון נפשם" — המחיר לשחרור נפשם מן המוות.
"חדל לעולם" — נפסק לנצח, בלתי אפשרי לעולמי עולמים — שום כסף לא יגיע לסכום הזה.
פסוק י'
"וִיחִי עוֹד לָנֶצַח לֹא יִרְאֶה הַשָּׁחַת"
"ויחי עוד לנצח" — שיחיה לעולם — הפסוק מתאר באירוניה את מי שחי כאילו לא ימות לעולם.
"השחת" — הקבר, הבור, שאול התחתית; מקום הכליה שכל בשר ילך אליו.