לָמָּה אִירָא בִּימֵי רָע

פרק מט' הוא אחד הפרקים הנועזים, העמוקים והייחודיים ביותר בכל ספר תהילים. כאן אין תחינה אישית על צרה פרטית, אין שבח חגיגי על ניצחון מפואר, ואין הוד והודיה על הצלה ניסית. במקומם, עולה לבמה חכם מקראי עתיק, המביט נכוחה אל פני האנושות כולה — לעשירים ולעניים, לחכמים ולבערים, לישראל ולגויים, לכל יושבי חלד ללא יוצא מן הכלל — ומציב בפניהם אמת מטלטלת שכולם יודעים עמוק בפנים, אבל רובנו מעדיפים להדחיק ולשכוח בכל יום מחדש: הכסף והעושר לא יצילו את נפש האדם מיום הקץ. הכבוד והמעמד החברתי לא ייקנה לך חיי נצח. שום אח, שום אב, שום בן משפחה או חבר קרוב לא יוכל לשלם את הכופר האלוקי עבורך. הפדיון היחיד עבור נשמת האדם הוא אלוקי בלבד — והוא אינו ניתן לרכישה בשוק של הישגים חומריים.

"לָמָּה אִירָא בִּימֵי רָע עֲוֺן עֲקֵבַי יְסוּבֵּנִי" — שאלה זו אינה ביטוי של פחד — היא הכרזת כוח ואומץ רוחני אדיר. גם כאשר העוונות והכישלונות הקטנים מקיפים את האדם כעקבים בדרכו, וגם כאשר ימי הרע מצרים את צעדיו ומכתרים אותו מכל עבר — האמונה השורשית בפדיון האלוקי ובידיעה שה' אינו משאיר את נפש האדם ביד השאול מעניקה לו את הכוח לשאול בגאווה ובביטחון מוחלט: "למה אירא?".

גם פרק זה הוא חלק מן המסע הגדול של הפרויקט: להלחין, בעזרת ה', את כל ספר תהילים בקו מוזיקלי מגוון, מרגש, יהודי ומרומם.