פירוש תהילים פרק ס״ג — חלק א׳ — כֵּן בַּקֹּדֶשׁ חֲזִיתִיךָ

פסוק א'

"מִזְמוֹר לְדָוִד בִּהְיוֹתוֹ בְּמִדְבַּר יְהוּדָה"

"בהיותו" פירושו: כאשר היה. "מדבר יהודה" הוא אזור שומם ויבש שבו הסתתר דוד בימי בריחתו מפני רודפיו. כותרת זו מספרת לנו מתוך איזה מקום נכתב השיר — מקום של מצוקה, סכנה וריחוק, שבו דווקא נולדת תפילה זכה ועמוקה במיוחד.

פסוק ב'

"אֱלֹהִים אֵלִי אַתָּה אֲשַׁחֲרֶךָּ צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי כָּמַהּ לְךָ בְשָׂרִי בְּאֶרֶץ צִיָּה וְעָיֵף בְּלִי מָיִם"

"אלי אתה" — דוד פונה אל אלוהים כאל שלו, באופן אישי וקרוב. "אשחרך" פירושו: אבקש אותך מן השחר, עם אור ראשון, עוד לפני הכול. "צמאה נפשי" ו"כמה בשרי" — גם הנפש וגם הגוף נכספים אליך, בכל הישות. "ארץ ציה" היא אדמה יבשה ושוממה; "עיף בלי מים" — תשוש מצמא. דוד לוקח את צמא הגוף במדבר והופך אותו לתמונה של צמא רוחני לאלוהים.

פסוק ג'

"כֵּן בַּקֹּדֶשׁ חֲזִיתִיךָ לִרְאוֹת עֻזְּךָ וּכְבוֹדֶךָ"

"חזיתיך" פירושו: ראיתי אותך, התבוננתי בך. "בקודש" — במקדש, מקום השכינה. דוד מתגעגע לרגעים שבהם חש את נוכחות אלוהים במקדש וראה את עוזו וכבודו. עכשיו, במדבר הרחוק, הזיכרון הזה הוא שמחזיק אותו ונותן לו כוח להמשיך לבקש ולהאמין.

פסוק ד'

"כִּי טוֹב חַסְדְּךָ מֵחַיִּים שְׂפָתַי יְשַׁבְּחוּנְךָ"

"חסדך" הוא האהבה והטוב של אלוהים. "טוב חסדך מחיים" היא אמירה נועזת: אהבת אלוהים יקרה לי אפילו יותר מן החיים עצמם. אדם שמרגיש כך כבר אינו נשלט על ידי הפחד, כי יש בידו דבר גדול מן החיים. ולכן "שפתי ישבחונך" — שפתי לא יחדלו מלהלל אותך.

פסוק ה'

"כֵּן אֲבָרֶכְךָ בְחַיָּי בְּשִׁמְךָ אֶשָּׂא כַפָּי"

"אברכך בחיי" — כל ימי חיי, ולא רק ברגעי מצוקה, אברך אותך. "אשא כפי" פירושו: ארים את כפות ידי כלפי מעלה. הרמת הידיים היא תנועת התפילה, הבקשה וההודיה — הגוף כולו מצטרף אל הלב הפונה לאלוהים.

פסוק ו'

"כְּמוֹ חֵלֶב וָדֶשֶׁן תִּשְׂבַּע נַפְשִׁי וְשִׂפְתֵי רְנָנוֹת יְהַלֶּל פִּי"

"חלב ודשן" הם מאכלים שמנים ומשובחים — סמל לשובע, לעושר ולעונג. "תשבע נפשי" — נפשי שבעה ומלאה מקרבת אלוהים, כמו מסעודה דשנה, ולא חסר לה דבר. "שפתי רננות" הן שפתיים מלאות שירה ושמחה, וכשהנפש שבעה כך — הפה עצמו פורץ מאליו בשבח.

תהילים פרק סג' חלק א' מלמד שאפשר למצוא את אלוהים דווקא במקום היבש, הקשה והבודד. כשהלב צמא ומחפש באמת, הזיכרון של קרבת אלוהים ממלא את הנפש שובע ושמחה גדולים יותר מכל עושר חומרי. הצמא אינו נשאר צמא — הוא הופך למעיין של הודיה, והגעגוע הופך לשיר. זהו אחד הסודות הגדולים של ספר תהילים: שגם בשעה הקשה והיבשה ביותר, מי שפונה אל אלוהים בלב שלם מגלה שהוא לעולם אינו לבד, ושהקרבה אליו היא המתנה הגדולה מכול.