כֵּן בַּקֹּדֶשׁ חֲזִיתִיךָ

תהילים פרק סג' הוא שיר של געגוע וצמא לאלוהים. דוד המלך כתב אותו כשהיה במדבר יהודה, רחוק מן המקדש ומן היישוב, נרדף ובודד. אך דווקא מתוך היובש והבדידות הוא אינו מתלונן ואינו מבקש קודם כול להינצל מאויביו — כל כולו פונה אל אלוהים, מחפש אותו בכל נימי נפשו, ומגלה שקרבת אלוהים מתוקה לו יותר מן החיים עצמם.

חלק א' (פסוקים א'-ו') הוא לב הגעגוע, והוא בנוי כמסע פנימי בשלושה גלים. תחילה הצמא הגדול — הנפש והגוף כמהים לאלוהים כמו צמא למים בארץ יבשה. אחר כך הזיכרון — דוד נזכר כיצד חזה את עוז אלוהים וכבודו במקדש, והזיכרון הזה מרווה אותו במקום שאין בו מים. ולבסוף ההודיה והשובע — הנפש מתמלאת קרבת אלוהים כמו מסעודה דשנה, והשפתיים פורצות בשירה. כך הופך פרק של ריחוק ובדידות לשיר של דבקות ושמחה.

הפסוק המרכזי של הפרק, שנבחר כשם השיר, הוא:

"כֵּן בַּקֹּדֶשׁ חֲזִיתִיךָ, לִרְאוֹת עֻזְּךָ וּכְבוֹדֶךָ"

דוד נמצא במדבר היבש, אך בלבו הוא חוזר אל הרגעים שבהם ראה את עוצמת אלוהים וכבודו במקדש. הראייה הזו אינה ראייה בעיניים בלבד, אלא חוויה עמוקה של נוכחות אלוהים, והזיכרון שלה הוא המים החיים שמרווים את נפשו הצמאה. המילה "כן" שבראש הפסוק מחברת בין שתי התמונות: כשם שכאן, במדבר, אני צמא אליך — כך, באותה עוצמה ממש, ראיתי אותך בקודש. הצמא של היום והראייה של אתמול הם דבר אחד, ושניהם מובילים אל אותה כמיהה גדולה.

גם פרק זה הוא חלק מן המסע הגדול של הפרויקט: להלחין, בעזרת ה', את כל ספר תהילים בקו מוזיקלי מגוון, מרגש, יהודי ומרומם.