פירוש תהילים פרק ס״ד — יִשְׂמַח צַדִּיק בַּה' וְחָסָה בוֹ

פסוק א'

"לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד"

"למנצח" פירושו: למוביל השירה. "מזמור לדוד" — שיר קודש שאמר דוד המלך. זו הכותרת הפותחת את הפרק.

פסוק ב'

"שְׁמַע אֱלֹהִים קוֹלִי בְשִׂיחִי מִפַּחַד אוֹיֵב תִּצֹּר חַיָּי"

"בשיחי" פירושו: בתפילתי. "מפחד אויב" — מן האימה שמטיל האויב. "תצר חיי" — שמור על חיי. דוד פותח בבקשה פשוטה: שמע את קולי והגן עליי.

פסוק ג'

"תַּסְתִּירֵנִי מִסּוֹד מְרֵעִים מֵרִגְשַׁת פֹּעֲלֵי אָוֶן"

"תסתירני" — הסתר והגן עליי. "סוד מרעים" הוא המועצה הסודית של עושי הרע. "רגשת פועלי און" — ההמולה של עושי העוול. דוד מבקש מחסה מפני קבוצה שמתכננת רעה בסתר.

פסוק ד'

"אֲשֶׁר שָׁנְנוּ כַחֶרֶב לְשׁוֹנָם דָּרְכוּ חִצָּם דָּבָר מָר"

"שננו כחרב לשונם" חידדו את לשונם כמו חרב. "דרכו חצם" — כיוונו את חציהם. "דבר מר" — מילים מרות ופוגעות. כאן הנשק אינו ברזל אלא מילים — דיבור רע ומזיק.

פסוק ה'

"לִירוֹת בַּמִּסְתָּרִים תָּם פִּתְאֹם יֹרֻהוּ וְלֹא יִירָאוּ"

"לירות במסתרים" — לפגוע מן המארב. "תם" הוא אדם ישר ותמים. "פתאום ירהו" — פתאום יורים בו. "ולא ייראו" — בלי שום מורא. הם תוקפים את החף מפשע בהפתעה ובלי בושה.

פסוק ו'

"יְחַזְּקוּ לָמוֹ דָּבָר רָע יְסַפְּרוּ לִטְמוֹן מוֹקְשִׁים אָמְרוּ מִי יִרְאֶה לָּמוֹ"

"יחזקו למו דבר רע" — מחזקים זה את זה במזימתם. "לטמון מוקשים" — להטמין מלכודות. "מי יראה למו" — בטוחים שאיש לא יראה אותם. זו שחצנות של מי שחושב שאין דין ואין דיין.

פסוק ז'

"יַחְפְּשׂוּ עוֹלֹת תַּמְנוּ חֵפֶשׂ מְחֻפָּשׂ וְקֶרֶב אִישׁ וְלֵב עָמֹק"

"יחפשו עולות" — מחפשים עוולות ותחבולות. "תמנו חפש מחפש" — סיימנו תכנית מושלמת, אומרים הם. "קרב איש ולב עמק" — מחשבת האדם ולבו עמוקים ונסתרים. דוד מתאר עד כמה הרוע מתוכנן ומוסתר.

פסוק ח'

"וַיֹּרֵם אֱלֹהִים חֵץ פִּתְאוֹם הָיוּ מַכּוֹתָם"

"ויורם אלוהים חץ" — אך אלוהים יורה בהם חץ. "פתאום היו מכותם" — פתאום באו מכותיהם. כאן מגיע המהפך: אותו "פתאום" שבו תכננו לפגוע — חוזר אליהם.

פסוק ט'

"וַיַּכְשִׁילוּהוּ עָלֵימוֹ לְשׁוֹנָם יִתְנֹדֲדוּ כָּל רֹאֵה בָם"

"ויכשילוהו עלימו לשונם" — לשונם שלהם מכשילה אותם. "יתנודדו כל רואה בם" — כל הרואה אותם נד בראשו ובורח. הנשק שבו פגעו — הלשון — הוא שמפיל אותם.

פסוק י'

"וַיִּירְאוּ כָּל אָדָם וַיַּגִּידוּ פֹּעַל אֱלֹהִים וּמַעֲשֵׂהוּ הִשְׂכִּילוּ"

"וייראו כל אדם" — כל בני האדם יראים. "ויגידו פעל אלוהים" — מספרים את מעשה אלוהים. "ומעשהו השכילו" — מבינים ומתבוננים במה שעשה. מה שהיה נסתר נעשה גלוי ומפורסם.

פסוק יא'

"יִשְׂמַח צַדִּיק בַּה' וְחָסָה בוֹ וְיִתְהַלְלוּ כָּל יִשְׁרֵי לֵב"

"ישמח צדיק בה'" — הצדיק שמח באלוהים. "וחסה בו" — ומוצא בו מחסה. "ויתהללו כל ישרי לב" — כל ישרי הלב יתפארו ויתחזקו. הפרק שהתחיל בפחד מסתיים בשמחה ובביטחון.

תהילים פרק סד' מלמד שאין מסתור מפני אלוהים — לא של הרשע שזומם בסתר, ולא של הצדיק שמבקש מחסה. המזימות הנסתרות נחשפות, והרוע נופל בכליו שלו. ומי שלבו ישר וחוסה בה', מוצא שם שמחה שאינה תלויה בכוח אלא באמונה.