פסוק י׳
"גֶּשֶׁם נְדָבוֹת תָּנִיף אֱלֹהִים נַחֲלָתְךָ וְנִלְאָה אַתָּה כוֹנַנְתָּהּ"
"גשם נדבות" — גשם של נדיבות, מתנה חופשית מן השמים. "תניף אלוהים" — אלוהים מרעיף אותו על נחלתו. "נחלתך ונלאה אתה כוננתה" — וכשהארץ עייפה ויבשה, אתה החזרת לה כוח. שפע שיורד בדיוק למי שזקוק.
פסוק יא׳
"חַיָּתְךָ יָשְׁבוּ בָהּ תָּכִין בְּטוֹבָתְךָ לֶעָנִי אֱלֹהִים"
"חיתך ישבו בה" — עדת עמך ישבה בארץ. "תכין בטובתך לעני אלוהים" — ובטובך הכנת מחיה לעני. הגשם הגדול הופך גם ללחם של היחיד; אלוהים דואג לחלש.
פסוק יב׳
"אֲדֹנָי יִתֶּן אֹמֶר הַמְבַשְּׂרוֹת צָבָא רָב"
"אדני יתן אמר" — אלוהים נותן דבר, מילה. "המבשרות צבא רב" — וקהל גדול של מבשרות נושא את בשורת הניצחון. דברו של אלוהים מתפשט מפה לפה.
פסוק יג׳
"מַלְכֵי צְבָאוֹת יִדֹּדוּן יִדֹּדוּן וּנְוַת בַּיִת תְּחַלֵּק שָׁלָל"
"מלכי צבאות ידדון ידדון" — מלכי האויב נסים ונמלטים. "ונות בית תחלק שלל" — ואפילו היושבת בבית זוכה לחלק בשלל. הניצחון כה גדול עד שכולם שותפים בו.
פסוק יד׳
"אִם תִּשְׁכְּבוּן בֵּין שְׁפַתָּיִם כַּנְפֵי יוֹנָה נֶחְפָּה בַכֶּסֶף וְאֶבְרוֹתֶיהָ בִּירַקְרַק חָרוּץ"
פסוק ציורי. "כנפי יונה נחפה בכסף ואברותיה בירקרק חרוץ" — כמו יונה שכנפיה מצופות כסף ונוצותיה זוהר זהב. תמונה של יופי, שלווה וטוהר אחרי הקרב — במקום האבק, נוצות של אור.
פסוק טו׳
"בְּפָרֵשׂ שַׁדַּי מְלָכִים בָּהּ תַּשְׁלֵג בְּצַלְמוֹן"
"בפרש שדי מלכים בה" — כשפיזר שדי את המלכים. "תשלג בצלמון" — היה הדבר כמו שלג שיורד על הר צלמון. הרע התפזר, והשאיר אחריו לובן וטוהר.
פסוק טז׳
"הַר אֱלֹהִים הַר בָּשָׁן הַר גַּבְנֻנִּים הַר בָּשָׁן"
"הר אלהים הר בשן" — הר הבשן הוא הר אדיר וגבוה. "הר גבננים הר בשן" — הר בעל פסגות רבות. תיאור של ההרים הגדולים והחזקים שבעולם.
פסוק יז׳
"לָמָּה תְּרַצְּדוּן הָרִים גַּבְנֻנִּים הָהָר חָמַד אֱלֹהִים לְשִׁבְתּוֹ אַף ה׳ יִשְׁכֹּן לָנֶצַח"
"למה תרצדון הרים גבננים" — מדוע אתם מביטים בקנאה, הרים גבוהים? "ההר חמד אלהים לשבתו" — אלוהים בחר דווקא בהר הצנוע למשכנו, לא בגדול והמרשים. "אף ה׳ ישכן לנצח" — ושם ישכון לעולם. אלוהים חומד את הענווה, לא את הגאווה.
פסוק יח׳
"רֶכֶב אֱלֹהִים רִבֹּתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן אֲדֹנָי בָם סִינַי בַּקֹּדֶשׁ"
"רכב אלהים רבתים אלפי שנאן" — רכב אלוהים אינספור, רבבות ואלפים. "אדני בם סיני בקדש" — ואלוהים ביניהם, כמו במעמד הר סיני, בקדושה. כוחו עצום מספור, ובכל זאת הוא בוחר לשכון בקרבת עמו.
חלק ב׳ של תהילים סח׳ מצייר את אלוהים בשני קצוות שמתאחדים לאחד: מצד אחד הכוח האדיר — גשם משמים, רכב של רבבות, מלכים שמתפזרים כשלג. ומצד שני הרוך והבחירה הצנועה — הדאגה לעני, היופי השקט של כנפי היונה, והבחירה דווקא בהר הקטן והענו למשכן נצח. זהו לב הפרק: האל הגדול מכול אינו מחפש את הגדול, אלא חומד את הצנוע ושוכן בו לעד. השפע יורד מלמעלה, אך הבית שאלוהים בוחר הוא הבית הפשוט והנמוך.