פירוש תהילים פרק ע׳ — יָשִׂישׂוּ וְיִשְׂמְחוּ בְּךָ כָּל מְבַקְשֶׁיךָ

פסוק א׳

"לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד לְהַזְכִּיר"

כותרת המזמור. "לְהַזְכִּיר" — מזמור שנועד להזכיר ולעורר רחמים לפני ה׳, תפילה הנאמרת מתוך עת צרה, כדי שה׳ ייזכר באדם ויחיש לו את ישועתו.

פסוק ב׳

"אֱלֹהִים לְהַצִּילֵנִי ה׳ לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה"

זעקת פתיחה דחופה, בלי הקדמה: דוד פונה ישר אל העיקר ומבקש שה׳ יציל אותו ויחוש לעזרתו. "חוּשָׁה" — מַהֵר, אל תתמהמה; זו תפילה של אדם שהמצוקה לוחצת עליו ברגע זה. יש עוז בפנייה הישירה הזו: דוד אינו מסתיר את חולשתו, אלא הופך אותה מיד לתפילה.

פסוק ג׳

"יֵבֹשׁוּ וְיַחְפְּרוּ מְבַקְשֵׁי נַפְשִׁי יִסֹּגוּ אָחוֹר וְיִכָּלְמוּ חֲפֵצֵי רָעָתִי"

דוד מבקש שרודפי נפשו ייכשלו, ייבושו ויסוגו אחור. "חֲפֵצֵי רָעָתִי" — החפצים ברעתו ושמחים לאידו; הוא מבקש שתוכניתם להרע לו תיכשל ותחזור אליהם.

פסוק ד׳

"יָשׁוּבוּ עַל עֵקֶב בָּשְׁתָּם הָאֹמְרִים הֶאָח הֶאָח"

הלועגים לו וקוראים "הֶאָח הֶאָח" — קריאת לעג ושמחה לאיד — יָשׁוּבוּ אחור "עַל עֵקֶב בָּשְׁתָּם", כלומר כגמול ובעקבות בושתם. הלעג שהשמיעו יחזור אל ראשם.

פסוק ה׳

"יָשִׂישׂוּ וְיִשְׂמְחוּ בְּךָ כָּל מְבַקְשֶׁיךָ וְיֹאמְרוּ תָמִיד יִגְדַּל אֱלֹהִים אֹהֲבֵי יְשׁוּעָתֶךָ"

מנגד לאויבים, מציב דוד את מבקשי ה׳: כל המבקשים אותו יָשִׂישׂוּ וְיִשְׂמְחוּ בו, ואוהבי ישועתו יאמרו תמיד "יִגְדַּל אֱלֹהִים". שמחתם נובעת מה׳ עצמו, והיא הלל מתמיד שאינו פוסק. הקריאה "יִגְדַּל אֱלֹהִים" אינה רק בקשה אלא הכרזה — ככל שמתרבים מבקשיו, מתגדל שמו בעולם. זהו לב הפרק והשם שנבחר לשיר.

פסוק ו׳

"וַאֲנִי עָנִי וְאֶבְיוֹן אֱלֹהִים חוּשָׁה לִּי עֶזְרִי וּמְפַלְטִי אַתָּה ה׳ אַל תְּאַחַר"

דוד חוזר וסוגר את המעגל בזעקת הפתיחה: "עָנִי וְאֶבְיוֹן" — חלש ונזקק — הוא מפקיד את עצמו בידי ה׳ שהוא "עֶזְרִי וּמְפַלְטִי", עזרו וזה שמחלץ אותו. "אַל תְּאַחַר" מהדהד את "חוּשָׁה" שבפתיחה, ומדגיש שוב את הדחיפות. אך אין זו זעקה נואשת, אלא בטוחה — תפילה היודעת שה׳ אכן יחיש.

וכך נפתח הפרק ונחתם באותה זעקה — "חוּשָׁה" ו"אַל תְּאַחַר" — ובתָווך עולה קול השמחה של מבקשי ה׳. זוהי תנועת הנפש של ספר תהילים: מן הזעקה הדחופה אל הביטחון והשמחה הגדולה.