פירוש תהילים פרק ע״א — חלק ג׳ — אֱלֹהִים אַל תַּעַזְבֵנִי

פסוק טז׳

"אָבוֹא בִּגְבֻרוֹת אֲדֹנָי ה' אַזְכִּיר צִדְקָתְךָ לְבַדֶּךָ"

דוד אומר שיבוא ויספר את גבורות ה' — מעשי כוחו — ויזכיר את צדקתו של ה' בלבד, בלי לתלות את בטחונו בכוח אחר.

פסוק יז׳

"אֱלֹהִים לִמַּדְתַּנִי מִנְּעוּרָי וְעַד הֵנָּה אַגִּיד נִפְלְאוֹתֶיךָ"

מנעוריו לימדו ה', ועד עתה אין הוא חדל מלהגיד את נפלאותיו. הקשר עם ה' נמשך לאורך כל חייו, ומתוכו צומחת העדות. "לִמַּדְתַּנִי מִנְּעוּרָי" — אתה לימדת אותי מנעוריי; כל חייו היו כמסע אחד ארוך של היכרות עם ה'.

פסוק יח׳

"וְגַם עַד זִקְנָה וְשֵׂיבָה אֱלֹהִים אַל תַּעַזְבֵנִי עַד אַגִּיד זְרוֹעֲךָ לְדוֹר לְכָל יָבוֹא גְּבוּרָתֶךָ"

גם בזִקנה ובשֵׂיבה — בשׂער הלבן — דוד מבקש שה' לא יעזבנו, כדי שיוכל להגיד את "זְרוֹעֲךָ" — כוחך — לדור הבא ולכל הבאים אחריו. דוד מבקש לספר לא רק על מה שעבר, אלא על כוחו המתמשך של ה' בכל דור ודור.

פסוק יט׳

"וְצִדְקָתְךָ אֱלֹהִים עַד מָרוֹם אֲשֶׁר עָשִׂיתָ גְדֹלוֹת אֱלֹהִים מִי כָמוֹךָ"

צדקת ה' מגעת עד מרום, עד השמיים; הוא עשה גדולות, ואין כמוהו — "מִי כָמוֹךָ".

פסוק כ׳

"אֲשֶׁר הִרְאִיתַנִי צָרוֹת רַבּוֹת וְרָעוֹת תָּשׁוּב תְּחַיֵּינִי וּמִתְּהֹמוֹת הָאָרֶץ תָּשׁוּב תַּעֲלֵנִי"

ה' הראה לו צרות רבות וקשות, אך דוד בוטח ש"תָּשׁוּב תְּחַיֵּינִי" — תשוב ותחייה אותו, ומתהומות הארץ תעלהו. הירידה אינה סופית; אחריה באה התקומה. ודווקא מי שעבר צרות רבות וניצל, עדותו חזקה במיוחד — הוא יודע מקרוב שה' מחייה ומעלה.

פסוק כא׳

"תֶּרֶב גְּדֻלָּתִי וְתִסֹּב תְּנַחֲמֵנִי"

דוד מבקש שה' ירבה את גדולתו ויָסֹב לנחמו — שלאחר הצרה תבוא הנחמה והרוממות.

פסוק כב׳

"גַּם אֲנִי אוֹדְךָ בִכְלִי נֶבֶל אֲמִתְּךָ אֱלֹהָי אֲזַמְּרָה לְךָ בְכִנּוֹר קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל"

מתוך התקומה פורצת התודה: דוד מודה לה' על אמיתו ומזמר לו בכל ליבו, ומכנה אותו "קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל".

פסוק כג׳

"תְּרַנֵּנָּה שְׂפָתַי כִּי אֲזַמְּרָה לָּךְ וְנַפְשִׁי אֲשֶׁר פָּדִיתָ"

שפתיו תרננה בשעה שהוא מזמר לה', ואף נפשו — אשר פדה אותה ה' — שמחה על שנגאלה.

פסוק כד׳

"גַּם לְשׁוֹנִי כָּל הַיּוֹם תֶּהְגֶּה צִדְקָתֶךָ כִּי בֹשׁוּ כִי חָפְרוּ מְבַקְשֵׁי רָעָתִי"

ואף לשונו תהגה את צדקת ה' כל היום. הפרק נחתם בכך שמבקשי רעתו בושו ונכלמו — הרעה שתכננו לא עלתה בידם. כך נסגר המזמור כולו לא רק בהצלה אישית, אלא בניצחון האמונה: הפֶּה, הלשון והנפש — כולם מהללים יחד.

וכך מסיים פרק עא׳ את מסעו: מן הבקשה שלא ייעזב בזִקנה אל ההבטחה להגיד את גבורות ה' לדור — ומן הצרות אל שירת התודה. זוהי תנועת הנפש של ספר תהילים: מן המצוקה אל ההלל וההמשכיות.