אֱלֹהִים אַל תַּעַזְבֵנִי

חלקו השלישי של פרק עא׳ הוא שיא המזמור ופסגתו. אם בחלק הקודם זעק דוד שלא ייעזב לעת זִקנה, כאן הזִקנה עצמה הופכת לשליחות: דוד מבקש שה' לא יעזבנו דווקא בשֵׂיבה, כדי שיוכל להגיד את גבורות ה' ואת צדקתו לדור הבא ולכל הדורות הבאים. הוא נושא עיניו אל גדולת ה' המגעת עד מרום, נזכר שגם מן הצרות הרבות שעבר עתיד ה' להחיותו ולהעלותו, ומתוך כל זה פורצת שירת תודה: שפתיו, נפשו ולשונו מהללות את צדקת ה' כל היום. זהו אחד הביטויים החזקים בתהילים לקשר שבין הדורות: לא די שהאדם עצמו מאמין, אלא שהוא מבקש להעביר את אמונתו הלאה, כך שגם הדור הבא יכיר את גבורת ה'.

הפסוק שנושא את שם השיר, והוא לב החלק, הוא בקשת ההמשכיות:

"וְגַם עַד זִקְנָה וְשֵׂיבָה אֱלֹהִים אַל תַּעַזְבֵנִי עַד אַגִּיד זְרוֹעֲךָ לְדוֹר"

דוד מבקש שה' לא יעזבנו גם בזִקנה ובשֵׂיבה — לא רק כדי שיינצל, אלא כדי שתהיה לו עוד הזדמנות אחת: להגיד את כוחו של ה' לדור הבא. הזִקנה אינה סוף הדרך, אלא תפקיד — להעביר את האמונה והעדות הלאה. כך הופכת הבקשה האישית "אַל תַּעַזְבֵנִי" לבקשה למען הכלל: שיוכל למסור את עדותו לדור הבא.

גם פרק זה הוא חלק מן המסע הגדול של הפרויקט: להלחין, בעזרת ה', את כל ספר תהילים בקו מוזיקלי מגוון, מרגש, יהודי ומרומם.