פירוש תהילים פרק פ׳ — חלק ב׳ — הָאֵר פָּנֶיךָ וְנִוָּשֵׁעָה

פסוק א'

"לַמְנַצֵּחַ אֶל שֹׁשַׁנִּים עֵדוּת לְאָסָף מִזְמוֹר"

לַמְנַצֵּחַ — המנצח על השירה במקדש; אֶל שֹׁשַׁנִּים — שמו של לחן עתיק, ופירושו פרחי שושן; עֵדוּת — דבר הנאמר כדי שיישמר. כלומר: כותרת המוסרת מי חיבר את המזמור.

בשורה אחת: שיר של אָסָף, שנועד להישמר.

פסוק י"א

"כָּסּוּ הָרִים צִלָּהּ וַעֲנָפֶיהָ אַרְזֵי אֵל"

כָּסּוּ — התכסו; צִלָּהּ — הצל שהגפן מטילה; אַרְזֵי אֵל — ארזים גבוהים במיוחד, כינוי לגודל יוצא דופן. כלומר: צלה כיסה הרים וענפיה הגיעו לגובה ארזים.

בשורה אחת: היא גדלה עד שכיסתה הרים.

פסוק י"ב

"תְּשַׁלַּח קְצִירֶהָ עַד יָם וְאֶל נָהָר יוֹנְקוֹתֶיהָ"

קְצִירֶהָ — הענפים הארוכים שהיא שולחת; יוֹנְקוֹתֶיהָ — הזמורות הרכות, הקרויות כך משום שהן יונקות מן הגזע. כלומר: ענפיה נפרשו מן הים במערב ועד הנהר במזרח.

בשורה אחת: מן הים ועד הנהר — הכול שלה.

פסוק י"ג

"לָמָּה פָּרַצְתָּ גְדֵרֶיהָ וְאָרוּהָ כָּל עֹבְרֵי דָרֶךְ"

פָּרַצְתָּ גְדֵרֶיהָ — הרסת את הגדר ששמרה עליה; וְאָרוּהָ — קטפו את פירותיה בלי רשות. כלומר: משהוסרה השמירה, כל עובר קוטף.

בשורה אחת: הסרת את הגדר, וכל אחד נכנס.

פסוק י"ד

"יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר מִיָּעַר וְזִיז שָׂדַי יִרְעֶנָּה"

יְכַרְסְמֶנָּה — יכרסם וישחית אותה; וְזִיז שָׂדַי — חיות השדה הרוחשות בו; יִרְעֶנָּה — יאכל אותה. כלומר: כבר לא קטיפה, אלא השחתת הגזע.

בשורה אחת: מקטיפה להריסה.

פסוק ט"ו

"אֱלֹהִים צְבָאוֹת שׁוּב נָא הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה וּפְקֹד גֶּפֶן זֹאת"

צְבָאוֹת — כל הכוחות שבשמים ובארץ; שׁוּב נָא — חזור בבקשה; וּפְקֹד — השגח וזכור, כמי שבא לבקר את שלו. כלומר: אחרי תיאור החורבן באה בקשה אחת: הסתכל.

בשורה אחת: רק הבט וזכור אותה.

פסוק ט"ז

"וְכַנָּה אֲשֶׁר נָטְעָה יְמִינֶךָ וְעַל בֵּן אִמַּצְתָּה לָּךְ"

וְכַנָּה — הבסיס שממנו צומחת הגפן; יְמִינֶךָ — ידך; אִמַּצְתָּה לָּךְ — חיזקת וגידלת אותו לעצמך. כלומר: אתה נטעת וגידלת אותה.

בשורה אחת: זו נטיעה שלך.

פסוק י"ז

"שְׂרֻפָה בָאֵשׁ כְּסוּחָה מִגַּעֲרַת פָּנֶיךָ יֹאבֵדוּ"

שְׂרֻפָה בָאֵשׁ — נשרפה; כְּסוּחָה — נכרתה עד הגזע; מִגַּעֲרַת פָּנֶיךָ — מן הנזיפה הבאה מלפניך. כלומר: הגפן שרופה וכרותה, והמתפלל מבקש שהפוגעים יאבדו.

בשורה אחת: שרופה וכרותה.

פסוק י"ח

"תְּהִי יָדְךָ עַל אִישׁ יְמִינֶךָ עַל בֶּן אָדָם אִמַּצְתָּ לָּךְ"

אִישׁ יְמִינֶךָ — מי שקרוב אליך ועומד לימינך; תְּהִי יָדְךָ עָלָיו — לשמירה. כלומר: הנח ידך על העם שבחרת.

בשורה אחת: שמור על מי שגידלת בעצמך.

פסוק י"ט

"וְלֹא נָסוֹג מִמֶּךָּ תְּחַיֵּנוּ וּבְשִׁמְךָ נִקְרָא"

נָסוֹג — נסוג לאחור ונתרחק; תְּחַיֵּנוּ — תחזיר לנו חיים; וּבְשִׁמְךָ נִקְרָא — נקרא בשמך. כלומר: אם תשיב לנו חיים, לא נתרחק.

בשורה אחת: החזר לנו חיים, ולא נלך.

פסוק כ'

"ה' אֱלֹהִים צְבָאוֹת הֲשִׁיבֵנוּ הָאֵר פָּנֶיךָ וְנִוָּשֵׁעָה"

הפעם השלישית שהפזמון חוזר, ובשם המלא ביותר: בראשונה אֱלֹהִים, בשנייה אֱלֹהִים צְבָאוֹת, וכאן שלושתם יחד. כלומר: אותה בקשה, בקול הגדול ביותר.

בשורה אחת: השלישית — ובה הכול.

הפרק אינו נחתם בישועה שכבר הגיעה, אלא בבקשה הנאמרת בשלישית ובקול חזק יותר. זו חוכמתו של המזמור: המבקש אינו מתייאש מן החזרה, ובכל פעם הוא קורא בשם גדול יותר. משל הגפן הוא הטיעון — מי שטרח לנטוע ולהשקות אינו נוטש את מה שגידל. הגפן עדיין שרופה, אך מי שנטע אותה עדיין קיים, וזו כל התקווה.