פירוש תהילים פרק פ״ד — חלק ב׳ — כִּי שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן יְהוָה אֱלֹהִים

פסוק א'

"לַמְנַצֵּחַ עַל הַגִּתִּית לִבְנֵי קֹרַח מִזְמוֹר"

הַגִּתִּית — כלי נגינה או לחן שנקרא כנראה על שם העיר גַּת; לִבְנֵי קֹרַח — משוררי המקדש מבני לוי. כלומר: כותרת המזמור, המשותפת לשני חלקיו.

בשורה אחת: שיר של משוררי הבית עצמו.

פסוק ח'

"יֵלְכוּ מֵחַיִל אֶל חָיִל יֵרָאֶה אֶל אֱלֹהִים בְּצִיּוֹן"

מֵחַיִל אֶל חָיִל — מכוח אל כוח: כל צעד בדרך מוסיף כוח לצעד הבא, במקום להתיש; יֵרָאֶה — ייראה, יופיע לפני; בְּצִיּוֹן — בציון, במקום המקדש. כלומר: עולי הרגל אינם נחלשים בדרך אלא מתחזקים, עד שכל אחד מהם מופיע לפני אלוהים בציון.

בשורה אחת: הדרך לא מתישה — היא מחזקת.

פסוק ט'

"יְהוָה אֱלֹהִים צְבָאוֹת שִׁמְעָה תְפִלָּתִי הַאֲזִינָה אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה"

יְהוָה אֱלֹהִים צְבָאוֹת — הפנייה המלאה, שלושת השמות יחד, כמו בפתח בקשה גדולה; שִׁמְעָה — שמע, בלשון בקשה; הַאֲזִינָה — הטה אוזן, הקשב היטב; סֶלָה — מילת חתימה ונצח שבשירת המקדש. כלומר: תפילה קצרה בשער — לפני שנכנסים פנימה, מבקשים שהתפילה תישמע.

בשורה אחת: עצירה אחת לתפילה, לפני הכניסה.

פסוק י'

"מָגִנֵּנוּ רְאֵה אֱלֹהִים וְהַבֵּט פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ"

מָגִנֵּנוּ — המגן שלנו, כינוי לאלוהים עצמו, וגם למלך המגן על העם; רְאֵה — ראה, הבט אלינו; פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ — פני המלך המשוח בשמן, מלך ישראל. כלומר: הבט בטובה על המלך שמשחת, כי הוא המגן של כולנו.

בשורה אחת: תפילה על המלך — שהמגן של העם יזכה למבט של חסד.

פסוק יא'

"כִּי טוֹב יוֹם בַּחֲצֵרֶיךָ מֵאָלֶף בָּחַרְתִּי הִסְתּוֹפֵף בְּבֵית אֱלֹהַי מִדּוּר בְּאָהֳלֵי רֶשַׁע"

בַּחֲצֵרֶיךָ — בחצרותיך, בחצרות בית המקדש; מֵאָלֶף — מאלף ימים במקום אחר; הִסְתּוֹפֵף — לעמוד על הסף, להיות שומר הפתח; מִדּוּר — מלגור; בְּאָהֳלֵי רֶשַׁע — באוהלי הרשעים, אפילו המפוארים שבהם. כלומר: יום אחד בחצרות הבית שווה יותר מאלף ימים במקום אחר, ומוטב להיות שומר הסף בבית אלוהים מאשר לגור באוהלי הרשע.

בשורה אחת: עדיף המפתן של הבית מארמון של רשע.

פסוק יב'

"כִּי שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן יְהוָה אֱלֹהִים חֵן וְכָבוֹד יִתֵּן יְהוָה לֹא יִמְנַע טוֹב לַהֹלְכִים בְּתָמִים"

שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן — האור וההגנה כאחד; חֵן — חן בעיני הבריות וכבוד; יִמְנַע — ימנע, יעצור; לַהֹלְכִים בְּתָמִים — להולכים בדרך ישרה ושלמה. כלומר: אלוהים מאיר ומגן, נותן חן וכבוד, ואינו חוסך שום טובה ממי שהולך בתמימות.

בשורה אחת: אור, מגן, חן וכבוד — למי שהולך בתמימות.

פסוק יג'

"יְהוָה צְבָאוֹת אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵחַ בָּךְ"

יְהוָה צְבָאוֹת — הפנייה החותמת, כמו בפתיחת הפרק; אַשְׁרֵי — מה מאושר; בֹּטֵחַ בָּךְ — הבוטח בך, הסומך עליך בלב שלם. כלומר: האשרי השלישי של המזמור — אחרי אשרי היושב בבית ואשרי מי שהמסילה בלבו, בא אשרי הבוטח.

בשורה אחת: האשרי האחרון — של מי שפשוט בוטח.

הפרק נפתח בגעגוע מרחוק ונחתם בביטחון מקרוב. בחלק הראשון עמדנו בדרך והתגעגענו; בחלק השני הלכנו מחיל אל חיל, עצרנו לתפילה בשער, ובחרנו את המפתן. וזה אולי הלימוד הגדול של הפרק: יום אחד באור ובמגן שווה יותר מאלף ימים בכל מקום אחר.