פירוש תהילים פרק פ״ה — חלק א׳

פסוק א'

"לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי קֹרַח מִזְמוֹר"

לַמְנַצֵּחַ — למנהל המקהלה של הלוויים במקדש, זה שהיה מוביל את השירה; לִבְנֵי קֹרַח — משפחת משוררים מבני לוי, שממנה יצאו מזמורים רבים בספר. כלומר: כותרת המזמור, שמוסרת מי חיבר אותו ומי שר אותו.

בשורה אחת: שיר של משוררי הבית עצמם.

פסוק ב'

"רָצִיתָ יְהוָה אַרְצֶךָ שַׁבְתָּ שְׁבִית יַעֲקֹב"

רָצִיתָ — התרצית, קיבלת ברצון והשלמת; אַרְצֶךָ — ארץ ישראל שנקראת על שמך; שַׁבְתָּ שְׁבִית יַעֲקֹב — החזרת את מי שנלקח בשבי אל אדמתו. כלומר: כבר ריצית את הארץ וכבר החזרת אליה את העם.

בשורה אחת: הגלות נגמרה, והארץ שוב אהובה.

פסוק ג'

"נָשָׂאתָ עֲוֺן עַמֶּךָ כִּסִּיתָ כָל חַטָּאתָם סֶלָה"

נָשָׂאתָ עֲוֺן — סלחת לעוון וסילקת אותו; כִּסִּיתָ — כיסית כך שלא ייראה עוד; סֶלָה — מילת עצירה ושהייה בשירת המקדש. כלומר: לא רק שסלחת, אלא גם הסתרת את החטא מן העין.

בשורה אחת: העוון נישא, והחטא כוסה.

פסוק ד'

"אָסַפְתָּ כָל עֶבְרָתֶךָ הֱשִׁיבוֹתָ מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ"

אָסַפְתָּ — כינסת פנימה והחזרת אליך; עֶבְרָתֶךָ — הכעס הגדול והגולש; חֲרוֹן אַף — הזעם הבוער, מלשון חום; הֱשִׁיבוֹתָ — חזרת בך. כלומר: לא רק שהכעס פסק, אלא שאתה בעצמך אספת אותו והשבת אותו.

בשורה אחת: הכעס נאסף והלך.

פסוק ה'

"שׁוּבֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ וְהָפֵר כַּעַסְךָ עִמָּנוּ"

שׁוּבֵנוּ — החזר אותנו אליך, לא רק אל הארץ אלא גם אל הקרבה; אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ — האלוהים שממנו באה הישועה שלנו; וְהָפֵר — בטל והפר; עִמָּנוּ — כלפינו. כלומר: אחרי שסלחת פעם, החזר אותנו גם עכשיו.

בשורה אחת: החזר אותנו, ובטל את הכעס.

פסוק ו'

"הַלְעוֹלָם תֶּאֱנַף בָּנוּ תִּמְשֹׁךְ אַפְּךָ לְדֹר וָדֹר"

הַלְעוֹלָם — האם לנצח, האם לעד; תֶּאֱנַף — תכעס, מלשון אף שנחרה; תִּמְשֹׁךְ אַפְּךָ — תאריך ותמתח את הכעס לאורך זמן; לְדֹר וָדֹר — מדור לדור, על הבנים ועל בני הבנים. כלומר: זו השאלה הקשה ביותר בפרק — לא האם כעסת, אלא האם הכעס יעבור בירושה.

בשורה אחת: השאלה שאין לה תשובה — עד מתי.

פסוק ז'

"הֲלֹא אַתָּה תָּשׁוּב תְּחַיֵּנוּ וְעַמְּךָ יִשְׂמְחוּ בָךְ"

הֲלֹא — הרי, בוודאי; תָּשׁוּב תְּחַיֵּנוּ — תחזור ותיתן לנו חיים מחדש, כמי שמקים את הנופל; וְעַמְּךָ — העם שלך; יִשְׂמְחוּ בָךְ — ישמחו בך עצמך ולא במתנות שנתת. כלומר: התחייה איננה סוף הדרך אלא תחילתה, והשמחה שתבוא אחריה מכוונת אליך.

בשורה אחת: התחייה תחזיר גם את השמחה.

פסוק ח'

"הַרְאֵנוּ יְהוָה חַסְדֶּךָ וְיֶשְׁעֲךָ תִּתֶּן לָנוּ"

הַרְאֵנוּ — תן לנו לראות בעינינו, לא רק לדעת; חַסְדֶּךָ — החסד שאתה נותן מעצמך; וְיֶשְׁעֲךָ תִּתֶּן לָנוּ — והישועה שלך תינתן לנו במתנה. כלומר: שתי בקשות באחת — שנראה את החסד, ושנקבל את הישועה.

בשורה אחת: שנראה חסד, ושתינתן ישועה.

המזמור פותח בזיכרון של סליחה ונחתם בבקשה לראות אותה שוב. בין השאלה הקשה ובין הבקשה השקטה עומד משפט אחד שמחזיק את הכול: הֲלֹא אַתָּה תָּשׁוּב תְּחַיֵּנוּ. זו תורת הפרק — מי שכבר נסלח לו פעם, רשאי לבקש שוב.