תהילים פרק פ״ה — חלק א׳

אחרי מזמורי בני קורח שקדמו לו, פרק פה' נפתח דווקא בזיכרון טוב: הארץ כבר נרצתה, השבות כבר שבה, העוון כבר נישא והחטא כבר כוסה. המזמור אינו מתחיל בזעקה אלא בהודאה על מה שכבר נעשה — וזו בדיוק העוצמה שלו.

ודווקא מתוך הזיכרון הזה עולה הבקשה הגדולה. אם כבר סלחת פעם, אם כבר החזרת את העם אל אדמתו, אם כבר אספת את הכעס — שוב אלינו גם עכשיו. זה מזמור של עם שחזר הביתה בגופו ומבקש שגם הלב יחזור, ושתחושת הריחוק תיפסק.

החלק הראשון בנוי כמסע קצר משמונה פסוקים אל שאלה אחת ואל בקשה אחת. השאלה היא הַלְעוֹלָם תֶּאֱנַף בָּנוּ — האם הכעס יימשך לנצח, גם על הדורות הבאים. הבקשה שמולה היא הַרְאֵנוּ ה' חַסְדֶּךָ — לא רק שתסלח, אלא שניתן יהיה לראות את הסליחה בעיניים.

בין השאלה לבקשה עומדת הבטחה שקטה שמחזיקה את הפרק כולו: הֲלֹא אַתָּה תָּשׁוּב תְּחַיֵּנוּ. לא בקשה ולא תחינה, אלא ידיעה פשוטה שהכול עוד יכול להתחדש, ושמי שהחיה פעם יחיה שוב.

הפסוק שנתן לשיר את שמו ופועם בפזמון:

"הַרְאֵנוּ יְהוָה חַסְדֶּךָ וְיֶשְׁעֲךָ תִּתֶּן לָנוּ"

הַרְאֵנוּ — תן לנו לראות בעינינו; חַסְדֶּךָ — החסד שאתה נותן בלי שנגיע לו בזכות; וְיֶשְׁעֲךָ — הישועה שלך. כלומר: לא רק שתסלח, אלא שנראה את הסליחה, ושהישועה תינתן לנו במתנה.

עוד צעד בדרך — להלחין את כל ספר תהילים, מזמור אחר מזמור, בסגנונות מוזיקליים מגוונים ומרוממים, ולהנגיש אותו לכל מי שמחפש את המילים האלה.