פירוש תהילים פרק פ״ה — חלק ב׳

פסוק א'

"לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי קֹרַח מִזְמוֹר"

לַמְנַצֵּחַ — למנהל המקהלה של הלוויים במקדש, זה שהיה מוביל את השירה; לִבְנֵי קֹרַח — משפחת משוררים מבני לוי, שממנה יצאו מזמורים רבים בספר. כלומר: כותרת המזמור, שמוסרת מי חיבר אותו ומי שר אותו.

בשורה אחת: שיר של משוררי הבית עצמם.

פסוק ט'

"אֶשְׁמְעָה מַה יְדַבֵּר הָאֵל ה' כִּי יְדַבֵּר שָׁלוֹם אֶל עַמּוֹ וְאֶל חֲסִידָיו וְאַל יָשׁוּבוּ לְכִסְלָה"

אֶשְׁמְעָה — אקשיב, אטה אוזן ואשתוק; הָאֵל ה' — האל, שם הכוח, ושם ה', שם הרחמים, זה לצד זה; יְדַבֵּר שָׁלוֹם — יאמר דברי שלום ורוגע; חֲסִידָיו — הנאמנים לו, הדבקים בו מתוך אהבה; וְאַל יָשׁוּבוּ לְכִסְלָה — שלא יחזרו לטיפשות, לביטחון השווא שהביא אותם אל הגלות. כלומר: המשורר מפסיק לבקש ומתחיל להקשיב, וההבטחה שהוא שומע היא שלום, בתנאי שלא חוזרים אל הסכלות הישנה.

בשורה אחת: שתוק והקשב, ותשמע שלום.

פסוק י'

"אַךְ קָרוֹב לִירֵאָיו יִשְׁעוֹ לִשְׁכֹּן כָּבוֹד בְּאַרְצֵנוּ"

אַךְ — אכן, בוודאי; קָרוֹב לִירֵאָיו יִשְׁעוֹ — הישועה שלו קרובה למי שירא אותו, היא כבר בהישג יד; לִשְׁכֹּן כָּבוֹד בְּאַרְצֵנוּ — כדי שכבוד ה', השכינה, ישכון שוב בארץ ישראל. כלומר: הישועה אינה רחוקה, והתכלית שלה היא שהשכינה תחזור לשכון כאן.

בשורה אחת: הישועה קרובה, והכבוד ישוב לארץ.

פסוק יא'

"חֶסֶד וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ צֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ"

חֶסֶד — הטוב שניתן בלי תמורה; אֱמֶת — הדבר הנכון והיציב; נִפְגָּשׁוּ — נפגשו זה עם זה, כמו שני הולכי דרך שבאו מכיוונים שונים; צֶדֶק — עשיית הישר; שָׁלוֹם — שלמות ורוגע; נָשָׁקוּ — נשקו זה לזה, כלומר התחברו לאחד. כלומר: ארבע מידות שלרוב נמשכות לכיוונים שונים — חסד מול אמת, צדק מול שלום — נפגשות כאן ומתאחדות.

בשורה אחת: מה שבדרך כלל נפרד, כאן נפגש ומתנשק.

פסוק יב'

"אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח וְצֶדֶק מִשָּׁמַיִם נִשְׁקָף"

אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח — האמת תעלה מלמטה, מהאדמה, כמו נבט שפורץ; וְצֶדֶק מִשָּׁמַיִם נִשְׁקָף — הצדק יביט מלמעלה, מהשמים, כמו מי שמשקיף מחלון. כלומר: התיקון בא משני הכיוונים בבת אחת — האדם מצמיח אמת מלמטה, וה' משיב צדק מלמעלה, והם נפגשים באמצע.

בשורה אחת: אמת עולה מהארץ, צדק יורד מהשמים.

פסוק יג'

"גַּם ה' יִתֵּן הַטּוֹב וְאַרְצֵנוּ תִּתֵּן יְבוּלָהּ"

גַּם — אף, ובנוסף לכל זה; יִתֵּן הַטּוֹב — ייתן את הטוב, את הגשם והברכה שהם מקור כל טוב; וְאַרְצֵנוּ תִּתֵּן יְבוּלָהּ — והאדמה שלנו תוציא את התבואה שלה, את מה שהיא מסוגלת לתת. כלומר: כשהשמים נותנים, גם הארץ נותנת; הברכה מלמעלה הופכת ללחם על השולחן.

בשורה אחת: ה' ייתן מלמעלה, והארץ תיתן מלמטה.

פסוק יד'

"צֶדֶק לְפָנָיו יְהַלֵּךְ וְיָשֵׂם לְדֶרֶךְ פְּעָמָיו"

צֶדֶק לְפָנָיו יְהַלֵּךְ — הצדק ילך לפניו כשליח שמכריז על בואו; וְיָשֵׂם לְדֶרֶךְ פְּעָמָיו — יסלול לנו דרך ללכת בעקבותיו; פְּעָמָיו — צעדיו, פסיעותיו. כלומר: הצדק אינו רק רעיון, הוא הולך לפני ה' ומסמן את השביל שבו נלך אחריו.

בשורה אחת: הצדק הולך לפנים, ומסמן לנו את הדרך.

החלק הראשון שאל עד מתי, והחלק השני עונה במילה אחת: שלום. לא כהכרזה אלא כתהליך — האמת צומחת מהאדמה, הצדק מביט מהשמים, והברכה נעשית יבול.