תהילים פרק פ״ה — חלק ב׳

החלק הראשון של פרק פה' נגמר בבקשה: הַרְאֵנוּ ה' חַסְדֶּךָ. החלק השני נפתח במה שקורה אחרי הבקשה — שתיקה. המשורר מפסיק לדבר ואומר אֶשְׁמְעָה, אקשיב. ומה שהוא שומע הוא מילה אחת שחוזרת: שלום. ה' מדבר שלום אל עמו ואל חסידיו, בתנאי אחד — שלא יחזרו לכסלה, לטיפשות הישנה שהביאה את הגלות.

ומכאן עולה תמונה של תיקון העולם. ארבע מידות שנראות סותרות — חסד ואמת, צדק ושלום — נפגשות ומתנשקות. האמת צומחת מלמטה, מהאדמה, כמו נבט; הצדק משקיף מלמעלה, מהשמים. ובאמצע ה' נותן את הטוב, והארץ נותנת את יבולה.

הפסוקים שנתנו לשיר את שמו ופועמים בפזמון:

"אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח וְצֶדֶק מִשָּׁמַיִם נִשְׁקָף"

"גַּם ה' יִתֵּן הַטּוֹב וְאַרְצֵנוּ תִּתֵּן יְבוּלָהּ"

אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח — האמת עולה מהאדמה כמו זרע שנובט; וְצֶדֶק מִשָּׁמַיִם נִשְׁקָף — הצדק מביט מלמעלה; גַּם ה' יִתֵּן הַטּוֹב — וה' נותן את הברכה עצמה; וְאַרְצֵנוּ תִּתֵּן יְבוּלָהּ — והאדמה עונה בתבואה. כלומר: כשהשמים והארץ נפגשים, הברכה הופכת ללחם.

עוד צעד בדרך — להלחין את כל ספר תהילים, מזמור אחר מזמור, בסגנונות מוזיקליים מגוונים ומרוממים, ולהנגיש אותו לכל מי שמחפש את המילים האלה.