פירוש תהילים פרק פ״ו — חלק ב׳ — עֲדַת עָרִיצִים בִּקְשׁוּ נַפְשִׁי

פסוק י'

"כִּי גָדוֹל אַתָּה וְעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת אַתָּה אֱלֹהִים לְבַדֶּךָ"

כִּי גָדוֹל אַתָּה — גדולתך אינה נמדדת; וְעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת — עושה מעשים שאדם אינו יכול להשיג בכוחו; אַתָּה אֱלֹהִים לְבַדֶּךָ — אתה לבדך, אין עוד מלבדך. כלומר: לפני שדוד מבקש דבר, הוא קובע למי הוא פונה.

בשורה אחת: אתה לבדך גדול, ואליך אני פונה.

פסוק י"א

"הוֹרֵנִי ה' דַּרְכֶּךָ אֲהַלֵּךְ בַּאֲמִתֶּךָ יַחֵד לְבָבִי לְיִרְאָה שְׁמֶךָ"

הוֹרֵנִי — למד אותי; דַּרְכֶּךָ — הדרך שאתה מורה; אֲהַלֵּךְ בַּאֲמִתֶּךָ — אלך לפי האמת שלך; יַחֵד לְבָבִי — אחד את לבי שלא יהיה חצוי בין רצונות סותרים; לְיִרְאָה שְׁמֶךָ — כדי שאירא אותך באמת. כלומר: דוד מבקש לא רק הצלה אלא גם לב שלם.

בשורה אחת: למד אותי את דרכך ותן לי לב אחד.

פסוק י"ב

"אוֹדְךָ אֲדֹנָי אֱלֹהַי בְּכָל לְבָבִי וַאֲכַבְּדָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם"

אוֹדְךָ — אהלל ואודה לך; בְּכָל לְבָבִי — בלב שלם ולא בחצי פה; וַאֲכַבְּדָה שִׁמְךָ — אתן כבוד לשמך; לְעוֹלָם — תמיד, בלי גבול של זמן. כלומר: ההודאה אינה רגע חולף אלא דרך חיים.

בשורה אחת: אודה לך בלב שלם ואכבד את שמך תמיד.

פסוק י"ג

"כִּי חַסְדְּךָ גָּדוֹל עָלָי וְהִצַּלְתָּ נַפְשִׁי מִשְּׁאוֹל תַּחְתִּיָּה"

כִּי חַסְדְּךָ גָּדוֹל עָלָי — החסד שעשית איתי גובר על הכול; וְהִצַּלְתָּ נַפְשִׁי — הצלת את חיי; מִשְּׁאוֹל תַּחְתִּיָּה — מן המקום העמוק ביותר, ציור של סכנת מוות ממשית. כלומר: דוד מזכיר הצלה שכבר קרתה, וממנה הוא שואב ביטחון לבקשה הבאה.

בשורה אחת: חסדך הגדול הוציא אותי מן העומק.

פסוק י"ד

"אֱלֹהִים זֵדִים קָמוּ עָלַי וַעֲדַת עָרִיצִים בִּקְשׁוּ נַפְשִׁי וְלֹא שָׂמוּךָ לְנֶגְדָּם"

זֵדִים — אנשים הפועלים בזדון ומתוך גאווה; קָמוּ עָלַי — התקוממו נגדי; וַעֲדַת עָרִיצִים — חבורה של אנשים אלימים המטילים אימה; בִּקְשׁוּ נַפְשִׁי — ביקשו את חיי; וְלֹא שָׂמוּךָ לְנֶגְדָּם — לא העמידו אותך מול עיניהם. כלומר: הסכנה אמיתית, ושורשה בכך שאין להם יראה.

בשורה אחת: קמו עליי אנשים קשים שאינך לנגד עיניהם.

פסוק ט"ו

"וְאַתָּה אֲדֹנָי אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת"

וְאַתָּה אֲדֹנָי — מול אותם אנשים, אתה; אֵל רַחוּם וְחַנּוּן — מרחם ונותן חן וחסד גם למי שלא הרוויח זאת; אֶרֶךְ אַפַּיִם — מאריך אף ואינו ממהר לכעוס; וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת — חסד רב ואמת שעומדת. כלומר: זו התשובה לפסוק הקודם, והיא אינה נשק אלא תכונה.

בשורה אחת: מולם אתה רחום וחנון ורב חסד.

פסוק ט"ז

"פְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי תְּנָה עֻזְּךָ לְעַבְדֶּךָ וְהוֹשִׁיעָה לְבֶן אֲמָתֶךָ"

פְּנֵה אֵלַי — הפנה אליי את פניך; וְחָנֵּנִי — תן לי חן וחסד; תְּנָה עֻזְּךָ לְעַבְדֶּךָ — תן מכוחך לעבדך; וְהוֹשִׁיעָה לְבֶן אֲמָתֶךָ — הושע את בן המשרתת שלך, ביטוי של שייכות ונאמנות שעוברת מדור לדור. כלומר: דוד מבקש כוח, לא רק הגנה.

בשורה אחת: פנה אליי ותן לי מכוחך.

פסוק י"ז

"עֲשֵׂה עִמִּי אוֹת לְטוֹבָה וְיִרְאוּ שֹׂנְאַי וְיֵבֹשׁוּ כִּי אַתָּה ה' עֲזַרְתַּנִי וְנִחַמְתָּנִי"

עֲשֵׂה עִמִּי אוֹת לְטוֹבָה — תן לי סימן גלוי שהטוב בדרכו; וְיִרְאוּ שֹׂנְאַי וְיֵבֹשׁוּ — יראו שונאיי ויתביישו; כִּי אַתָּה ה' עֲזַרְתַּנִי וְנִחַמְתָּנִי — מפני שאתה עזרת לי וגם ניחמת אותי. כלומר: המזמור נחתם לא בנקמה אלא בעזרה ובנחמה.

בשורה אחת: תן לי אות לטובה, כי עזרת וניחמת.

מן ההכרה בגדולה ועד האות לטובה — תפילה שמתחילה בהודאה ונחתמת בנחמה.