דַּלְתֵי שָׁמַיִם

תהילים עח׳ הוא מזמור ההיסטוריה הגדול של ספר תהילים — משכיל לאסף, השני באורכו בספר כולו. חלק א׳ פתח את השער: מספרים לדור הבא כדי שיידע. חלק ב׳ סיפר את הנפלאות: הים שנבקע, הענן והאש, המים מן הסלע. ובחלק ג׳ מגיע הרגע הכואב — אחרי כל הפלאות האלה, העם חוזר לחטוא.

חלק ג׳ (פסוקים יז׳-כד׳) בנוי סביב שאלה אחת נועזת שנשאלה במדבר: הֲיוּכַל אֵל לַעֲרֹךְ שֻׁלְחָן בַּמִּדְבָּר? הם ראו את הסלע נבקע ואת המים זורמים — ובכל זאת שאלו: וגם לחם יוכל לתת? התשובה מגיעה בסערה: קודם הזעם על חוסר האמונה, ומיד אחריו אחד הפלאים הגדולים שבמקרא — שערי שמיים נפתחים, ולחם יורד כגשם מן השמיים.

הפסוק המרכזי של הקטע, שנבחר כשם השיר, הוא:

"וַיְצַו שְׁחָקִים מִמָּעַל וְדַלְתֵי שָׁמַיִם פָּתָח"

זהו לב הפזמון: על השאלה המפקפקת "הֲיוּכַל אֵל?" עונים השמיים בעצמם — הדלתות נפתחות, המן יורד, ודגן שמיים ניתן לעם שלם. לא בזכות האמונה — אלא למרות הספק.

פרק עח׳ ממשיך את רצף מזמורי אסף, והמסע נמשך בעזרת ה׳: להלחין את כל ספר תהילים בקו מוזיקלי מגוון, מרגש, יהודי ומרומם.