קוֹלִי אֶל אֱלֹהִים

תהילים עז׳ הוא מזמור של אסף על ידותון — שיר הלילה של ספר תהילים. זהו אחד התיאורים הכנים ביותר במקרא של נפש בצרתה: אדם ער בלילה, עיניו אינן נעצמות, ידו שלוחה אל השמים, ונפשו מסרבת לכל תנחומים. אין כאן עדיין ישועה ואין תשובה — יש זעקה, יש דממה, ויש זיכרון.

חלק א׳ של השיר (פסוקים א׳-ז׳) הוא הלילה עצמו: הזעקה הכפולה — קולי אל אלוהים, קולי אל אלוהים — היד שנשפכת אל תוך החושך ולא תפוג, הרוח המתעטפת בצערה, העיניים שאלוהים אוחז בשמורותיהן, והלב המחפש בזיכרונות: ימים מקדם, שנות עולמים, ונגינה אחת שהייתה — פעם — בלילה.

תנועת החלק הזה מיוחדת: היא אינה עולה מן החושך אל האור — היא צוללת פנימה. מן הצעקה אל ההמיה החרישית, מן ההמיה אל האלם — נִפְעַמְתִּי וְלֹא אֲדַבֵּר — ומן האלם אל השיחה השקטה של אדם עם לבבו. ודווקא שם, בנקודה השקטה ביותר, רוחו מתחילה לחפש.

הפסוק המרכזי של הפרק, שנבחר כשם השיר, הוא:

"קוֹלִי אֶל אֱלֹהִים וְאֶצְעָקָה קוֹלִי אֶל אֱלֹהִים וְהַאֲזִין אֵלָי"

זהו גם הפזמון של השיר. שימו לב לכפילות: קולי אל אלוהים — פעמיים, כמו זעקה שחוזרת על עצמה כשאין עוד מילים אחרות. ובסוף הפסוק, בתוך כל החושך, יושבת ודאות אחת שקטה: וְהַאֲזִין אֵלָי. הוא מאזין. גם בלילה. גם כשנדמה שאין קול ואין עונה.

פרק עז׳ ממשיך את רצף מזמורי אסף, והמסע נמשך בעזרת ה׳: להלחין את כל ספר תהילים בקו מוזיקלי מגוון, מרגש, יהודי ומרומם.