שִׁמְעָה אֱלֹהִים רִנָּתִי הַקְשִׁיבָה תְּפִלָּתִי

תהילים סא' הוא תפילה מן המרחק. דוד קורא אל אלוהים "מִקְצֵה הָאָרֶץ" — מהמקום הרחוק ביותר, ברגע שבו הלב עייף וחלש. אבל דווקא משם עולה אחת התפילות היפות בספר: קח אותי אל סלע שגבוה ממני, אל מקום שאיני יכול להגיע אליו בכוחותיי. מן הזעקה הרחוקה צומחות תמונות של קרבה הולכת וגדלה: מחסה, מגדל עוז, אוהל לגור בו לעולמים, וסתר כנפיים — כמו אפרוח החוסה תחת כנפי אימו. המזמור שמתחיל במרחק הגדול ביותר מסתיים בקרבה הגדולה ביותר.

המבנה של הפרק הוא מסע שלם: זעקה, מבצר, אוהל, נדרים שנענו, תפילה על המלך — ולבסוף ההבטחה החותמת: "כֵּן אֲזַמְּרָה שִׁמְךָ לָעַד" — אשיר לשמך לעד, ואקיים את נדריי יום יום. הלחן, בסגנון מזרחי שמח וקצבי, לוקח את התפילה הזו והופך אותה לריקוד של אמון — כי מי שיודע שיש לו מגדל עוז, יכול לשיר בשמחה.

הפסוקים המרכזיים, שנבחרו כפזמון וכשם השיר, הם:

"שִׁמְעָה אֱלֹהִים רִנָּתִי הַקְשִׁיבָה תְּפִלָּתִי... כֵּן אֲזַמְּרָה שִׁמְךָ לָעַד לְשַׁלְּמִי נְדָרַי יוֹם יוֹם"

המילה "רִנָּתִי" פירושה: זעקתי היוצאת מן הלב בקול; "אֲזַמְּרָה" פירושה: אשיר ואנגן; "לְשַׁלְּמִי נְדָרַי" פירושו: לקיים את הבטחותיי. הפזמון מחבר את פתיחת הפרק עם סיומו — הבקשה "שמע אותי" והתשובה "אשיר לך יום יום". זה כל המסע של תהילים בפסוק אחד: תפילה שנשמעת הופכת לשירה שאינה פוסקת.

גם פרק זה הוא חלק מן המסע הגדול של הפרויקט: להלחין, בעזרת ה', את כל ספר תהילים בקו מוזיקלי מגוון, מרגש, יהודי ומרומם.