וַיִּמְאַס מְאֹד בְּיִשְׂרָאֵל

פרק עח' הוא המזמור ההיסטורי הגדול של ספר תהילים — שירו של אָסָף, השני באורכו בספר כולו, המספר לדור הבא את קורות עם ישראל ממצרים ועד דוד. החלק השביעי הסתיים ברגע הטוב מכולם: העם הובא אל גבול הקודש, הארץ חולקה לשבטים, והרועה השלים את מלאכתו. החלק השמיני שלפניכם הוא הקטע הקשה והכואב ביותר בפרק כולו: הבגידה בתוך הארץ, הבמות והפסילים, הזעם הגדול — ועד האסון שאין קשה ממנו: נטישת משכן שילה, ארון הברית הנלקח בשבי, הכוהנים הנופלים בחרב. קולו של הסב המספר, שליווה אותנו בכל החלקים, מחשיך כאן עד קצה הלילה — כדי שהדור הבא ידע גם את זה, ולא יחזור על הטעות.

הפסוק המרכזי של החלק, שנבחר כשם השיר, הוא:

"שָׁמַע אֱלֹהִים וַיִּתְעַבָּר וַיִּמְאַס מְאֹד בְּיִשְׂרָאֵל"

אלה המילים הקשות ביותר בפרק כולו. אחרי כל הפלאים, אחרי המן והשליו והמים מן הסלע, אחרי הדרך שבה הובלו כצאן — העם בגד שוב, והפעם בתוך הארץ המובטחת עצמה. והפסוק אינו מרכך דבר. אבל דווקא בתוך הקושי טמון הלימוד הגדול: התורה איננה מסתירה מאיתנו את הרגעים הקשים. היא מספרת אותם בקול צלול, כי אמת שאינה מסופרת — חוזרת. והמאיסה הזו, כפי שילמד סוף הפרק, איננה סוף הסיפור.

גם פרק זה הוא חלק מן המסע הגדול — המסע להלחין את כל ספר תהילים כולו, פרק אחר פרק, בסגנונות מוזיקליים מגוונים, רגשיים, יהודיים ומרוממים — פרויקט שמבקש להנגיש את ספר התהילים לכל לב, בכל גיל.