כִּי שָׂבְעָה בְרָעוֹת נַפְשִׁי

פרק פח' הוא אחד המזמורים הכנים והקשים בספר תהילים. כמעט אין בו נחמה גלויה; יש בו אדם שפונה אל ה' מתוך כאב עמוק, ביום ובלילה, ואינו מפסיק לפנות. החלק הראשון, פסוקים א'-ז', נפתח בתפילה ובבקשה שה' יקשיב, ומשם יורד שלב אחר שלב אל תיאור של עייפות, של בדידות ושל חושך.

ובכל זאת יש בו משהו מחזק. המשורר אינו מייפה את הכאב, אבל גם אינו מפסיק לדבר אל ה', וקורא לו 'אלוקי ישועתי' — גם כשהכול חשוך, הכתובת נשארת. מי שעובר תקופה קשה ימצא כאן מילים לתחושה שלו.

הפסוק שנבחר כשם השיר וכלב הפזמון הוא:

"כִּי שָׂבְעָה בְרָעוֹת נַפְשִׁי וְחַיַּי לִשְׁאוֹל הִגִּיעוּ"

כִּי שָׂבְעָה בְרָעוֹת נַפְשִׁי — הנפש מלאה בצרות עד שאין בה עוד מקום. כלומר: הצעקה היא קולו של מי שהגיע עד הקצה; והפזמון ממשיך אל פסוק ה', אל האדם שהסביבה כבר רואה בו חסר כוח.

עוד צעד בדרך — להלחין את כל ספר תהילים, מזמור אחר מזמור, בסגנונות מוזיקליים מגוונים, ולהנגיש אותו לכל מי שמחפש את המילים האלה.