לִמְנוֹת יָמֵינוּ כֵּן הוֹדַע

פרק צ', תפילה למשה איש האלוהים, עובר בחלק זה מן הנצח של ה' אל חייו הקצרים של האדם: ימי שנותינו שבעים שנה, ואם בגבורות שמונים, והם חולפים מהר. מתוך ההכרה הזאת עולה הבקשה: ללמוד לספור את ימינו.

הפסוק המרכזי של החלק, שנבחר כשם השיר, הוא:

"לִמְנוֹת יָמֵינוּ כֵּן הוֹדַע וְנָבִא לְבַב חָכְמָה"

זו אינה בקשה לחשבון של מספרים, אלא לתבונה: מי שיודע שימיו ספורים לומד למלא כל יום בטוב. מתוך קוצר החיים נולד לב חכם.