פירוש תהילים פרק נ״ז — חלק א׳ — חָנֵּנִי אֱלֹהִים חָנֵּנִי

פסוק א'

"לַמְנַצֵּחַ אַל תַּשְׁחֵת לְדָוִד מִכְתָּם בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי שָׁאוּל בַּמְּעָרָה"

זוהי ותרת המזמור. "אל תשחת" הוא שם של לחן או ניגון.

"מכתם" הוא סוג של מזמור יקר.

הכותרת מזכירה את בריחת דוד מפני שאול אל תוך המערה.

פסוק ב'

"חָנֵּנִי אֱלֹהִים חָנֵּנִי כִּי בְךָ חָסָיָה נַפְשִׁי וּבְצֵל כְּנָפֶיךָ אֶחְסֶה עַד יַעֲבֹר הַוּוֹת"

"חנני אלוהים חנני" — בקשת רחמים כפולה, מעומק הלב.

"כי בך חסיה נפשי" — נפשי מצאה מחסה רק בך.

"ובצל כנפיך אחסה" — אסתתר תחת כנפיך עד שיעברו הצרות והאסונות.

פסוק ג'

"אֶקְרָא לֵאלֹהִים עֶלְיוֹן לָאֵל גֹּמֵר עָלָי"

"אקרא לאלוהים עליון" — דוד פונה אל ה' הגבוה מכל.

"לאל גומר עלי" — לאל שמשלים ועושה למעני את הטוב, שגומר את אשר התחיל.

פסוק ד'

"יִשְׁלַח מִשָּׁמַיִם וְיוֹשִׁיעֵנִי חֵרֵף שֹׁאֲפִי סֶלָה יִשְׁלַח אֱלֹהִים חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ"

"ישלח משמים ויושיעני" — ה' ישלח ישועה מן השמים.

"חרף שאפי" — יכלים את מי שמבקש לבלוע אותי.

"ישלח אלוהים חסדו ואמתו" — ה' ישלח את חסדו ואת אמיתו להגן עליי.

פסוק ה'

"נַפְשִׁי בְּתוֹךְ לְבָאִם אֶשְׁכְּבָה לֹהֲטִים בְּנֵי אָדָם שִׁנֵּיהֶם חֲנִית וְחִצִּים וּלְשׁוֹנָם חֶרֶב חַדָּה"

"נפשי בתוך לבאם" — אני שוכב בין אריות טורפים.

"בני אדם שיניהם חנית וחצים" — אנשים שדבריהם פוצעים כמו נשק.

"ולשונם חרב חדה" — לשונם חותכת ופוגעת כמו חרב מושחזת.

בחלק הזה דוד מלמד אותנו שגם ברגע הכי מסוכן, כשאדם מרגיש מוקף ולבד, אפשר למצוא מחסה אמיתי — לא בכוח ולא בבריחה, אלא בצל כנפי ה'. התפילה "חנני אלוהים חנני" הפכה לאחת הזעקות המוכרות של מי שמבקש רחמים, ותזכורת שגם מתוך המערה האפלה ביותר אפשר לשאת עיניים אל על.