פירוש תהילים פרק ס״ח — חלק ג׳ — בָּרוּךְ אֲדֹנָי יוֹם יוֹם

פסוק יט׳

"עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶּׁבִי לָקַחְתָּ מַתָּנוֹת בָּאָדָם וְאַף סוֹרְרִים לִשְׁכֹּן יָהּ אֱלֹהִים"

"עלית למרום" — אלוהים עלה למרום וניצח. "שבית שבי" — לקח את השבי בשבי. "לקחת מתנות באדם" — וקיבל מתנות. ואפילו הסוררים בסוף שבים, כדי שיה אלוהים ישכון. הניצחון מביא עמו את השכינה.

פסוק כ׳

"בָּרוּךְ אֲדֹנָי יוֹם יוֹם יַעֲמָס לָנוּ הָאֵל יְשׁוּעָתֵנוּ סֶלָה"

לב החלק. "ברוך אדני יום יום" — מברכים את ה' בכל יום מחדש. "יעמס לנו" — הוא נושא אותנו וסוחב את משאנו. "האל ישועתנו" — אל הישועה שלנו. ברכה יומיומית פשוטה ומלאת אמון.

פסוק כא׳

"הָאֵל לָוּ אֵל לְמוֹשָׁעוֹת וְלֵה׳ אֲדֹנָי לַמָּוֶת תּוֹצָאוֹת"

"האל לנו אל למושעות" — אלוהים הוא אל של ישועות. "ולה' אדני למות תוצאות" — ובידו המוצא גם מן המוות. אין מצב חתום; אצל ה' תמיד יש דרך החוצה.

פסוק כב׳

"אַךְ אֱלֹהִים יִמְחַץ רֹאשׁ אֹיְבָיו קָדְקֹד שֵׂעָר מִתְהַלֵּךְ בַּאֲשָׁמָיו"

"אך אלהים ימחץ ראש איביו" — אלוהים יכניע את אויביו, את מי שממשיך בדרכו הרעה. הרע אינו מחזיק לנצח מול הצדק.

פסוק כג׳

"אָמַר אֲדֹנָי מִבָּשָׁן אָשִׁיב אָשִׁיב מִמְּצֻלוֹת יָם"

"אמר אדני מבשן אשיב" — ה' מבטיח להשיב את עמו מכל מקום. "אשיב ממצלות ים" — אפילו ממעמקי הים. אין מרחק ואין תהום שמהם אי אפשר לשוב.

פסוק כד׳

"לְמַעַן תִּמְחַץ רַגְלְךָ בְּדָם לְשׁוֹן כְּלָבֶיךָ מֵאֹיְבִים מִנֵּהוּ"

פסוק עז, המתאר את מפלת האויבים בשפה של קרב ניצחון מוחלט. התמונה חזקה, אך עניינה אחד: הר שקם על העם ייפול עד תום.

פסוק כה׳

"רָאוּ הֲלִיכוֹתֶיךָ אֱלֹהִים הֲלִיכוֹת אֵלִי מַלְכִּי בַקֹּדֶשׁ"

מכאן עובר הפרק אל תהלוכת השמחה. "ראו הליכותיך אלהים" — ראו את מהלכי אלוהים, "הליכות אלי מלכי בקדש" — תהלוכת אלי ומלכי אל הקודש. כולם עדים לבואו.

פסוק כו׳

"קִדְּמוּ שָׁרִים אַחַר נֹגְנִים בְּתוֹךְ עֲלָמוֹת תּוֹפֵפוֹת"

תמונת התהלוכה. "קדמו שרים" — בראש הולכים השרים. "אחר נגנים" — אחריהם המנגנים. "בתוך עלמות תופפות" — ובתוכם מתופפות בתופים. שירה, נגינה וקצב — חגיגה שלמה לכבוד ה'.

פסוק כז׳

"בְּמַקְהֵלוֹת בָּרְכוּ אֱלֹהִים ה׳ מִמְּקוֹר יִשְׂרָאֵל"

הסיום. "במקהלות ברכו אלהים" — בכל הקהל, יחד, ברכו את אלוהים. "ה' ממקור ישראל" — את ה', ממקור ישראל. כל העם הופך למקהלה אחת גדולה של ברכה.

חלק ג׳ של תהילים סח׳ לוקח אותנו מן הניצחון אל השירה. אלוהים עולה למרום ומעניק מתנות, נושא אותנו יום יום ומציל ממוות, ומכניע את הרע — ובסוף נראית תהלוכתו אל הקודש: שרים, נגנים ותופים, וכל הקהל מברך יחד. זהו לב הפרק: הברכה אינה אירוע חד-פעמי אלא "יום יום", הרגל יומיומי של הכרת טוב; וכשהלב מתמלא, הוא פורץ בשירה ובמקהלה. מן הברכה השקטה של היחיד בכל בוקר ועד המקהלה הגדולה של כל ישראל — הכול נמשך אל מקור אחד.