אֵלֶּה בָרֶכֶב וְאֵלֶּה בַסּוּסִים וַאֲנַחְנוּ בְּשֵׁם ה'

תהילים פרק כ' הוא מזמור של תפילה וברכה. העם כולו עומד ומתפלל על המלך לפני שהוא יוצא לקרב, ומבקש שה' יענה לו ביום צרה, ישלח לו עזרה מן המקדש ויתמוך בו מציון. זו תפילה ציבורית מלאת אמון: לא הנשק, לא הסוסים ולא המרכבות הם מקור הביטחון, אלא שם ה'. מן הבקשה הזו עולה ההכרזה הגדולה של המזמור — שיש הבוטחים בכוח הצבא, במרכבות ובסוסים, אבל אנחנו בוטחים בשם ה'. זהו מזמור שמחבר בין תפילה על המנהיג לבין אמונה משותפת של עם שלם.

המזמור בנוי כשני שלבים של אמונה. תחילה מברכים את המלך בלשון איחול — "יַעַנְךָ", "יִשְׁלַח", "יִתֶּן" — שורה של ברכות שכולן פונות אל ה'. אחר כך באה התשובה הבטחה: "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי הוֹשִׁיעַ ה' מְשִׁיחוֹ" — עכשיו אני יודע שה' מושיע. כך הופך המזמור מתפילה לתשועה ומאיחול לוודאות. דווקא מזמור שנאמר לפני קרב מלמד שהניצחון האמיתי מתחיל באמונה, לא בנשק.

הפסוק המרכזי של הפרק, שנבחר כשם השיר, הוא:

"אֵלֶּה בָרֶכֶב וְאֵלֶּה בַסּוּסִים וַאֲנַחְנוּ בְּשֵׁם ה' אֱלֹהֵינוּ נַזְכִּיר"

"בָרֶכֶב" פירושו: במרכבות מלחמה; "נַזְכִּיר" פירושו: נזכיר את שמו ונשען עליו. הפסוק מעמיד זה מול זה שני סוגי ביטחון: יש הסומכים על כוח הצבא — מרכבות וסוסים — ויש הסומכים על שם ה'. דוד אינו מזלזל בכוח, אבל הוא יודע שהמקור האמיתי לניצחון אינו הנשק אלא האמונה. זהו אחד הפסוקים המוכרים ביותר בכל ספר תהילים, והוא הפך לסמל של ביטחון בה' מול כל כוח גשמי.

גם פרק זה הוא חלק מן המסע הגדול של הפרויקט: להלחין, בעזרת ה', את כל ספר תהילים בקו מוזיקלי מגוון, מרגש, יהודי ומרומם.