אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר יֶחֱסֶה בּוֹ

יש רגעים בחיים שבהם אין כוח לדבר. שבהם הכל נראה סגור, מסוכן, ואפל.

דוד המלך היה שם. גולה מביתו. בורח על נפשו. מחפה על עצמו מפני אויב.

ובדיוק שם, בנמיכות הגמורה — הוא פתח פה ואמר: "אֲבָרֲכָה אֶת ה' בְּכָל עֵת".

לא אחרי ההצלה. לא אחרי שעבר הפחד. כָּעֵת. עַכְשָׁיו. בתוך הסערה.

זוהי אחת התעוזות הגדולות ביותר בכל התנ"ך — לברך כשכואב.

וזה מה שעושה פרק לד' לשיר שאי אפשר שלא לבכות אליו.

כי בלב כל יהודי חי הפסוק הזה מאז ומתמיד:

"זֶה עָנִי קָרָא וַה' שָׁמֵעַ"

לא גיבור. לא חכם. לא עשיר. פשוט — עני. פשוט — צועק. ודי בזה.

כי ה' שומע כל קריאה, גם את הקריאה הקטנה שאף אחד אחר לא שומע.

גם את שלך.

ומתוך כל הכאב, עולה ההזמנה האלוהית הגדולה ביותר:

"טַעֲמוּ וּרְאוּ כִּי טוֹב ה' — אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר יֶחֱסֶה בּוֹ"

ה' לא אומר: "האמינו לי בעיניים עצומות". הוא אומר: "טעמו". בואו ותרגישו בעצמכם.

כי הטוב הזה — לא ניתן לתאר. רק לחוות.

ואשרי מי שמחסה בו. אשרי מי שיודע — שאפילו בחושך — הוא לא לבד.

עצמו עיניים רגע,

ותנו לפסוקים האלה לדבר אליכם — בדיוק כפי שהם דיברו אל דוד, ואל כל יהודי שנשא אותם בליבו לאורך הדורות.

גם פרק זה הוא חלק מן המסע הגדול של הפרויקט: להלחין, בעזרת ה׳, את כל ספר תהילים בקו מוזיקלי מגוון, מרגש, יהודי ומרומם.