כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה ה' מִי כָמוֹךָ

דוד לא מבקש. הוא קורא.

קריאה ישירה, עזה, מן הבטן — אל אלוקים:

"רִיבָה ה' אֶת יְרִיבַי. לְחַם אֶת לֹחֲמָי."

לא בבכי. לא בייאוש. — בביטחון מוחלט.

כי דוד יודע משהו שאויביו לא יודעים:

הוא לא נלחם לבד.

הוא מבקש מה' להרים מגן, לשלוף חנית, לאמור לנפשו: "ישועתך אני."

לא ישועה עתידה. לא הבטחה רחוקה.

"אני" — עכשיו. כאן.

ואז בא פסוק י' — אחד הפסוקים הגדולים בכל ספר תהילים:

"כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה ה' מִי כָמוֹךָ"

לא הפה. לא השפתיים.

כָּל עַצְמוֹתָיו — כל גוף, כל עצמות, כל סיב שבו — שרים.

מי כמוך?

מי כמוך שמציל עני מחזק ממנו?

מי כמוך שעומד לצד אלה שאין להם מי שיעמוד לצידם?

זהו לא שיר כניעה. זהו שיר של גבורה רוחנית.

של אדם שמסתכל בינו ובין אויביו — ויודע אל מי לפנות.

גם פרק זה הוא חלק מן המסע הגדול של הפרויקט: להלחין, בעזרת ה׳, את כל ספר תהילים בקו מוזיקלי מגוון, מרגש, יהודי ומרומם.