וְהִתְעַנַּג עַל ה' וְיִתֶּן לְךָ מִשְׁאֲלֹת לִבֶּךָ

כמה פעמים יצא לכם להסתכל הצידה ולראות אנשים שעושים רע — ובכל זאת מצליחים?

התסכול הזה, הקנאה, או לפעמים סתם הכעס על חוסר הצדק שבעולם, יכולים לשרוף את הלב.

דוד המלך פותח את פרק לז' בפנייה ישירה שמרגיעה את הנשמה:

"אַל תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים אַל תְּקַנֵּא בְּעֹשֵׂי עַוְלָה".

הוא מזכיר לנו שההצלחה של הרשע היא זמנית בלבד. כמו עשב השדה שירוק היום ומחר נובל — כך גם ההצלחה שבנויה על שקר.

השיר לוקח אותנו למסע של שחרור. במקום להתמקד בכעס ("הֶרֶף מֵאַף וַעֲזֹב חֵמָה"), דוד מציע לנו דרך אחרת לגמרי, דרך של חיבור ואור:

"וְהִתְעַנַּג עַל ה' וְיִתֶּן לְךָ מִשְׁאֲלֹת לִבֶּךָ".

כשאנחנו משחררים את הדאגות, ופשוט בוטחים בבורא מתוך שמחה ורוגע — האור שלנו יוצא החוצה כצהריים.

גם פרק זה הוא חלק מן המסע הגדול של הפרויקט: להלחין, בעזרת ה׳, את כל ספר תהילים קו מוזיקלי אחיד, מרגש, יהודי ומרומם.