נַעַר הָיִיתִי גַּם זָקַנְתִּי

יש רגעים בחיים שאנחנו מסתכלים לאחור, על הדרך הארוכה שעברנו, ופתאום מבינים שההשגחה תמיד הייתה שם.

בחלקו השלישי של פרק לז', דוד המלך מסכם חיים שלמים במשפט אחד שהפך אולי לאחד המוכרים והמרגשים ביותר בהיסטוריה היהודית: "נַעַר הָיִיתִי גַּם זָקַנְתִּי וְלֹא רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ לָחֶם".

השיר הזה הוא עדות חיה ופועמת על השגחה פרטית. הוא מזכיר לנו שגם כשאנחנו מועדים בדרך, אנחנו לא נופלים לריק — "כִּי ה' סוֹמֵךְ יָדוֹ". הבורא מלווה כל צעד, ודואג לא רק לנו, אלא גם לדורות הבאים, לילדים שלנו ("וְזַרְעוֹ לִבְרָכָה"). מתוך הביטחון הזה, השיר קורא לנו פשוט להמשיך לעשות טוב — "סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב וּשְׁכֹן לְעוֹלָם", ולדעת שמי שהולך בדרך הישר, לעולם לא יישאר לבד.

גם פרק זה הוא חלק מן המסע הגדול של הפרויקט: להלחין, בעזרת ה׳, את כל ספר תהילים בקו מוזיקלי מגוון, מרגש, יהודי ומרומם.