אַל תַּעַזְבֵנִי ה׳ אֱלֹהַי אַל תִּרְחַק מִמֶּנִּי

זהו החלק השלישי והחותם של פרק לח׳.

דוד המלך מסיים את זעקתו מתוך ייסוריו, אך במקום להישבר, הוא מפנה את כל תקוותו לבורא עולם:

"כִּי לְךָ ה׳ הוֹחָלְתִּי".

למרות כאביו העזים, למרות חולשתו, ולמרות רודפיו ההולכים ומתרבים, דוד אינו מאבד את נקודת האמונה.

הוא מודה בכאב, מכיר בחטאו, רואה את אויביו — ועדיין מחזיק בתקווה אחת: שה׳ יענה לו.

הפסוקים האחרונים מהווים קריאה שלא משאירה עין יבשה:

"אַל תַּעַזְבֵנִי ה׳ אֱלֹהַי אַל תִּרְחַק מִמֶּנִּי,

חוּשָׁה לְעֶזְרָתִי אֲדֹנָי תְּשׁוּעָתִי".

זו תחינה שמזכירה לנו שגם ברגעים הכי קשים ובודדים, לעולם איננו לבד.

גם כאשר הכאב מול העיניים, גם כאשר הרגל כמעט מועדת, וגם כאשר מחזירים לאדם רעה תחת טובה — עדיין אפשר לקרוא, לקוות, ולהיאחז בה׳.

גם פרק זה הוא חלק מן המסע הגדול של הפרויקט: להלחין, בעזרת ה׳, את כל ספר תהילים בקו מוזיקלי מגוון, מרגש, יהודי ומרומם.