אַתָּה ה' לֹא תִכְלָא רַחֲמֶיךָ מִמֶּנִּי

חלקו השני של פרק מ' עובר מן ההצלה וההודאה אל מקום פנימי יותר של שליחות, מסירות וקבלת רצון ה'. דוד המלך אינו מסתפק בהודאה על חסדי ה', אלא מבטא רצון עמוק לעשות את רצון ה', לשאת את התורה בתוך הלב, ולפרסם בקהל גדול את צדקת ה', אמונתו, ישועתו, חסדו ואמתו.

"לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ אֱלֹהַי חָפָצְתִּי וְתוֹרָתְךָ בְּתוֹךְ מֵעָי" — זהו פסוק של התמסרות פנימית. דוד מתאר מצב שבו רצון ה' אינו דבר חיצוני בלבד, אלא דבר שחי בתוך האדם, בתוך ליבו ונפשו. מתוך המקום הזה הוא גם מבקש: "אַתָּה ה' לֹא תִכְלָא רַחֲמֶיךָ מִמֶּנִּי" — שהרחמים, החסד והאמת ימשיכו לשמור עליו תמיד.

גם פרק זה הוא חלק מן המסע הגדול של הפרויקט: להלחין, בעזרת ה׳, את כל ספר תהילים בקו מוזיקלי מגוון, מרגש, יהודי ומרומם.