רְצֵה ה' לְהַצִּילֵנִי ה' לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה

חלקו השלישי של פרק מ' מביא את דוד המלך אל מקום של מצוקה עמוקה ותפילה דחופה. אחרי ההודאה והמסירות שבחלקים הקודמים, כאן נשמעת זעקה של אדם שמרגיש מוקף בצרות, נרדף מבפנים ומבחוץ, ואינו מסוגל עוד לשאת את כובד עוונותיו. דווקא מתוך המקום הזה הוא פונה אל ה' בבקשה קצרה, חזקה וישירה: הצילני, עזור לי, חושה.

זהו חלק שבו הכאב אינו מוסתר. דוד מתאר פחד, בושה, אויבים, חולשה פנימית ותחושה שהלב עוזב אותו. אבל בתוך כל זה מופיעה גם נקודת האור: מי שמבקש את ה' יכול לשמוח בו, ומי שאוהב את ישועתו יכול לומר תמיד "יִגְדַּל ה'". לכן החלק הזה אינו רק קינה, אלא תפילה שעוברת משבר אל תקווה.

העומק של הפסוקים האלה הוא בכך שהם נותנים מקום גם לאדם שנמצא ברגעים שבהם אין לו מילים ארוכות. לפעמים כל התפילה מתכנסת למשפט אחד: ה', תציל אותי. ה', אל תאחר. מן המקום הזה נבנה השיר — לא כבריחה מן הכאב, אלא כהפיכת הכאב עצמו לתפילה.

"רְצֵה ה' לְהַצִּילֵנִי ה' לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה" — זוהי תפילה של אדם שאינו מסתיר את שברונו. דוד יודע שהישועה אינה בידיו, ולכן הוא מבקש מה' לא רק רחמים, אלא גם מהירות: שהעזרה תבוא עכשיו, ברגע שבו הלב מרגיש שהוא עומד להישבר.

גם פרק זה הוא חלק מן המסע הגדול של הפרויקט: להלחין, בעזרת ה', את כל ספר תהילים בקו מוזיקלי מגוון, מרגש, יהודי ומרומם.