וַאֲנִי בְּתֻמִּי תָּמַכְתָּ בִּי

בחלקו השני של פרק מא' דוד המלך מתאר כאב עמוק של לחישות, אויבים, מחשבות רעות ובגידה מצד אדם קרוב. זהו לא רק כאב של אויב גלוי, אלא כאב של אדם שמרגיש שמדברים עליו בסתר, שמחכים לנפילתו, ושגם מי שהיה קרוב אליו הפך נגדו.

ובכל זאת, מתוך המקום הזה עולה אחד הפסוקים החזקים בפרק:

"וַאֲנִי בְּתֻמִּי תָּמַכְתָּ בִּי וַתַּצִּיבֵנִי לְפָנֶיךָ לְעוֹלָם"

זהו פסוק של אמונה אחרי שבר. דוד אומר: גם כשאנשים מתלחשים עלי, גם כשחבר קרוב בוגד בי, ה׳ מחזיק אותי, שומר על תומי, ומעמיד אותי לפניו.

החלק מסתיים בברכה גדולה:

"בָּרוּךְ ה׳ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מֵהָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן"

זוהי חתימה מרוממת של הודאה לה׳, החותמת את הספר הראשון שבתהילים.

ספר תהילים מחולק במסורת לחמישה ספרים פנימיים, ופרק מא' חותם את הספר הראשון שבהם, ולכן סיומו ב"אמן ואמן" הוא גם חתימה חגיגית של חלק שלם בתוך תהילים.

גם פרק זה הוא חלק מן המסע הגדול של הפרויקט: להלחין, בעזרת ה׳, את כל ספר תהילים בקו מוזיקלי מגוון, מרגש, יהודי ומרומם.