שְׁלַח אוֹרְךָ וַאֲמִתְּךָ

תהילים פרק מג' הוא מזמור קצר בעומק מילותיו וגדול מאוד במסע שהוא מצייר: מן העוול אל המשפט, מן הקדרות אל האור, מן לחץ האויב אל הדרך העולה להר קודשו של ה׳, ומן הנפש הסוערת אל התקווה שעוד תבוא הודאה.

המזמור נע בשלושה צעדים ברורים: תחילה בקשה שה׳ ישפוט ויציל מן המרמה; אחר כך תפילה שהאור והאמת ינהיגו את הדרך; ולבסוף כניסה אל מזבח ה׳, אל הודאה ואל שמחה. לכן גם השיר מבקש לשמור יחד שני כוחות: עומק של תפילה ושמחה של מי שכבר רואה את האור לפניו.

פרק מג' קשור מאוד ברוחו לפרק מב'. גם כאן חוזרת הקריאה אל הנפש: "מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי". החזרה הזאת מזכירה שהתקווה אינה מילה קלה שנאמרת מבחוץ, אלא דיבור פנימי שאדם אומר לעצמו שוב עד שהלב מתחזק.

במרכז הפרק עומדת הבקשה המרגשת:

"שְׁלַח אוֹרְךָ וַאֲמִתְּךָ הֵמָּה יַנְחוּנִי"

זו אינה רק בקשה לראות אור בעיניים. זו תפילה שהאור והאמת של ה׳ יובילו את האדם בדרך נכונה, יוציאו אותו מן הבלבול והכאב, ויביאו אותו מחדש אל מקום של קרבה, תפילה ושמחה.

בהמשך נשמעת ההכרזה:

"וְאָבוֹאָה אֶל מִזְבַּח אֱלֹהִים אֶל אֵל שִׂמְחַת גִּילִי"

אחרי הקושי וההליכה הקודרת, השמחה אינה סתם מצב רוח. היא שמחת המפגש עם ה׳, שמחה של אדם שחוזר להודות, לשיר ולהרים את קולו לפני בוראו.

גם פרק זה הוא חלק מן המסע הגדול של הפרויקט: להלחין, בעזרת ה׳, את כל ספר תהילים בקו מוזיקלי מגוון, מרגש, יהודי ומרומם.